|
יליד 1986..
היה צריך להיוולד 10-20 שנה לפני.. מתי שהיתה מוזיקה
טובה...
חי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.. אבל זה מה
שיש...
מוצא את עצמו מאוהב לרוב...
מדריך שיכבה ו' בנוער העובד והלומד (ומרוצה מזה..
בערך)
מאמין שלא משנה באיזה הקשר כותבים את השם שלו..
העיקר שמאייתים אותו נכון...
אידיוט לפעמים... וגם שלא יש תמיד כאלה שיזכירו לו
את זה... זרוק איי שם במרכז, איפה שיש פיצוצים...
גולש בים ומנגן על גיטרה ומערכת תופים, לפחות
מנסה...
החיים כבדים מדי בשבילו אז הוא לוקח אותם בקלות...
מחשבות ב5 דקות של נסיעה מצומת בני דרור עד צומת רעננה צפון...
|
אני: את מדהימה, כל פעם מחדש את גורמת לי לצחוק...
היא: (בנימה צינית) באמת?
|
פגישה עם אדם מסויים גרמה לי לכתוב את זה, אחרי שבגלל החלטה כל
כך אמיצה הוא נזרק מהבית.
|
שפתיים אדומות עולות ויורדות ועליהן דבוקה סיגריה לבנה
|
הבטתי בה ישנה אמרתי בפליאה מוזרה "פאאק.. אתמול היא היתה
יפה!!"
|
סוף של לילה של במסיבת חוף...
|
חכיתי לטלפון שלה, היא לא התקשרה..
|
מה אתה מקשיב לי בכלל טמבל! ככה הלכת לים ושרפת את התחת שלך!
|
דחסתי את דוושת הגז אל ריצפת המכונית, מרגיש את האנדרנלין
משתחרר לתוך הדם, ותחושה של פחד, הנאה, וטירוף זמני רצה לי בכל
הגוף, שומע מבעד לשיר מוזר את המנוע קורא לי להמשיך ומגביר את
הרדיו והמהירות עוד קצת, קצת הרבה, שכל המדבר הזה ישמע!
|
המבט שלנו היה ממוקד, העיניים שלי בעיניים שלה, ושלה בשלי.
התקרבתי ונישקתי אותה.
|
לב המדבר או לב הים.. כל אחד רואה את זה אחרת..
|
עייפות מטמטמת שעורכת שעות של שיעמום נגרר למקום אין סופי
|
סליחה... לא התכוונתי למות.. רק להיפצע
|
"לאן אתה הולך?" שאלת אותי...
לא עניתי לך רק שלחתי סימן מגונה לעברך, אבל לא התכוונתי אליו
פשוט הייתי מסומם מכאב ואדרנלין של פחד וחששות.
|
"אני מחייך כי זה היה די ברור שתגידי שאני אידיוט.
את נוהגת להזכיר לי את זה בקביעות.
זה גם חיוך של חוסר עונים וצער על זה שאיבדתי משהו חשוב.
ואני גם מתגעגע."
|
היום כשהלכתי ברחוב... ראיתי אחד מ"הם"... "הם" רואים אותנו...
"הם" נמצאים בכל מקום... ואנחנו לא שמים לב... נסעתם פעם
במכונית וראיתם בחור דיי חביב במכונית שליד מדבר לעצמו...
וחשבתם שהוא מדבר לדיבורית... טעיתם, הוא אחד מ"הם", הוא מדווח
מהשטח...
|
הוא ממש מ..מממ...ממ..מפחיד...
|
אני יושב על הגג ובוהה לכיוון מזרח, בוהה בשמש העולה אל מאחורי
העצים הירוקים, הגבוהים
|
כואב לי, כואב לי לומר לך ילדה, ממי שלי, אני עוזב, עוזב ולא
במטרה לחזור, עוזב במטרה לעזוב ולא לחזור... לא לחזור לעולם...
אני שונא את המקום הזה.. ואת יודעת..
|
היא לחשה לי באוזן, לחשתי לה בחזרה, הפעם זה היה באמת, לא כמו
כל האחרות, איתה זה היה מיוחד.
|
לבד אני השמיכה והכרית, ושיר ממש טוב.... קיבינימאט אני שונא
להיות לבד!
|
מורה: תשמרו על עצמכם תהנו ועל תעשו שטויות כדי שנפגש בשנת
הלימודים הבאה
|
"שקרן!"
"שקרן אבא שלך יא חתיכת אפס!"
הצתה מאוחרת... אני יודע לענות רק אחרי שאני כבר לא לידו...
|
רישום בעיפרון שהודבק ושולב על תמונה
|
שיעור היסטוריה ארוך עשה לי כאב עיניים
|
"רק חצי?!" זאת התגובה הראשונה ששמעתי על הרישום הזה..
|
|
|
זאת שאומרת בתא
הקולי "אין לך
הודעות" היא
כזאת מתנשאת.
מה היא חושבת
לעצמה?
האדמו"ר אין לא
הודעות אבל יש
לו את מי
להאשים. |
|
