|
יליד 78.
מוכשר.
יצא לאור ספר בשם 'פטיש של שניצלים'.
אחד, מבוגר, בפורד אדומה שנת 86', שלושה נתיבים ממני, תפס את
המבט שלי וסימן לי לפתוח את החלון. "בשנת 72' זיינתי את אמא
שלך!" הוא צעק וחייך חיוך של ניצחון.
|
עבור מה הייתי מוכן להקריב את חיי? עבור מי? יש בכלל מישהו
כזה? ישנם, אך הם ספורים. המשותף לכולם (שלושתם) הוא אהבתי
המלאה אליהם. כחברים, כשותפיי לחיים. כאנשים שיקריבו את חייהם
למעני. כהיותם שונים מכם.
|
המבחן האמיתי לאהבת אמת היא עשיית כלים.
|
גבי רוזן פרסם פעם כתבה גדולה ב "7 ימים". הוא כתב על ילדי
עשירים שיש להם, ועל סוחרים קובניים במזרח שמוכרים חיקויים
מטיוואן.
|
מבטה נהיה פחות ופחות חד, כמו ב zoom out, ובמקום לראות את חדר
האמבטיה שמסביבה, היא התחילה לראות תמונות מטושטשות שהלכו
והתבהרו. לקח לה זמן להבין שמה שהיא רואה זה קטע מסרט של מיקי
מאוס. סצינת וולט דיסני.
|
אתה שומע, גרגורי? איבדתי בגללך את העבודה. אני לא כועס עליך.
זו לא אשמתך שאתה מת. ידעת, גרגורי, שלפי סקר שנערך לא מזמן
מסתבר ש 60 אחוז מכלל האוכלוסייה בעצם מתים מבפנים?
|
ישבתי על המדרכה מחוץ לש"ג. לידי היה תיק ענק עם ציוד
לשבועיים. עוד שעה וחצי מתחילים אוטובוסים. חשבתי אם אני בסדר
עם מה שהרגע קרה.
|
57 ק"ג של סטייק אנטריקוט. אני מסתכל על הבחורה ששוכבת ישנה
לידי, וזה כל מה שאני מצליח לראות.
|
בזכות כספו של אביו העשיר הוא קנה לעצמו שם. מרגוליס.
|
הייתי מאוד פופולרי. היום אני קורא לזה 'פופולרי', אבל אז
קראנו לזה 'מקובל'. זה כמו שהיום אני אדבר על שיעורי ביולוגיה,
תנ"ך ומתמטיקה בבי"ס יסודי, ובעצם אתכוון לטבע, תורה וחשבון.
|
והשתן, בוער לו לצאת לעולם ולזלוג במורדות הררי התבור, בינות
לשיפולי הגבעות, מחפש להתחבר לפכפוך המים במפלים ולצאת אל הים.
בים כולם שווים. גם אם הגעת צהוב (כי מישהו לא שתה מספיק), וגם
אם הגעת אדום (כי מישהו חטף בעיטה לביצים).
|
גם בפברואר השנה אני איאלץ להיות לנטל על המשפחה.
|
יום אחד אתה קם בצהריים, ומגלה שפספסת את המסיבה בגן של הבן
הבכור שלך. אתה מתחיל לבדות תירוצים. הוא ילד קטן. הוא יקבל כל
דבר שתאמר, אבל הזיכרון המר והעלבון יהיו חקוקים בלבו לנצח.
המפתח נשמע בחור המנעול, והבן עומד במבט עגום בכניסה לבית. אין
טעם לשקר לו. הוא
|
זה יכולתי להיות אני. אמנם אני עובד במכון לסקרים טלפוניים,
אבל באותה מידה יכולתי ללכת להיות מאבטח, ואז זה ממש יכולתי
להיות אני שם שהתפוצץ עם המחבל. ממש מזל שלקחתי חופש באותו
יום.
|
אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת שניתנה לי כאן מתוקף היותי קול
בישראל, ולפנות לזה שעשה את המעשה המטופש הזה לשלט בדרך יפו
פינת רחוב ברקת נצרים, ולומר לו:
"אידיוט - נאצי כותבים עם א'!"
|
בשעה השניה ביום ראשון נכנסה ריקה המנהלת עם היועצת (שאת שמה
אינני זוכר כי מעולם לא דיברתי אתה). היא לחשה למורה משהו
באוזן ולקחה אתה את ארז בן-בסט. שעתיים אח"כ כולם כבר ידעו
שאבא של ארז נהרג בפיגוע שהיה בשוק מחנה-יהודה
|
האיש הזה שהיה כאן לפניי... הוא לא ישרוד. אני אומר את זה בלחש
רק בגלל שהוא עדיין אורז את החפצים שלו בחדר האחורי, ואני לא
רוצה לפגוע בו.
|
טופס בקשה להחזרי שכר דירה לחייל בודד. טופס הגשת מועמדות
לראשות מועצת הסטודנטים באוניברסיטת ב"ש...
|
אני חומק החוצה
נפלתי על שקר לבן
יש לנו ראשים על מקלות
לכם יש כאלה שמדברים מהבטן
|
נוצר במקור בזמן לחילוף הספרות באלף החדש. מה לעשות שגיליתי את
stage רק עכשיו...
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע!
אני לא מבינה!
כל האנשים האלה
שחותמים בסוף זה
לא באמת?
מה! כולם זה
אותו אחד??!
לא יכול להיות
מה איתי,
אני לא הם!
אמא אדמה, בעוד
התפעלות מהבמה,
פשוט לא מאמינה
שזה קורה לה |
|
