|
קוראים לה עמית צפריר, והיא בת 15 וחצי והתבגרה מאוד
מאז שהכניסה לכאן את הקטע הראשון. מה שהיה פעם
סיפורים של ילדה בכיתה ז' הפכו לעלילות אלכוהול
בעטיפות מיסתורין ועוד כמה חברים (ובעיקר מילים חסרי
תוכן, אבל גם כזאת היא לפעמים.)
היא כיום מגדירה את עצמה לא עוד פאנקיסטית, רוקרית,
כיום היא קצת יותר היפית והרבה יותר עמית עם מגוון
צבעים (ואפילו הvocabulary שלה התרחב.)
אז אל תבהלו משירים למתחילים, כי היא לא מאמינה
בלמחוק את העבר. העמוד הזה מראה בדיוק איזה תהליך
היא עברה, והוא בעצם כמו ספר שלא יגמרו בו הדפים
לעולם.
אז מה זה נקרא להיות עמית צפריר?
תקראו ותגלו.
בפעם הראשונה ששכבנו, אמרתי לו את הדבר האמיתי ביותר שיכולתי
להעלות על הדעת.
|
עליך להבטיח לי שמצבך גם הוא טוב, ושאינך מתחרט על שעזבת, כי
למען האמת אני חושבת שזה עשה רק טוב לשנינו.
מאז אני הרבה יותר עצמאית, שמחה, מבינה מה טוב לי, ויכולה גם
לאהוב גברים אחרים אז באמת, תודה שעזבת.
|
גבירותיי ורבותיי, הערב נעסוק
במי(נימ)לי(ז)ם.
נא להוריד את המעילים והשטרות בדלפק.
|
עכשיו,
כשאני נבוכה להיות
הבחירה החופשית היחידה,
אני מרשה לך
|
והרי איך אפשר להתגעגע
ללא קיים?
|
את חייבת להבדיל
הוא אמר לי
זאת אהבה,
וזאת אמנות
|
ומהרגע ההוא ספרתי שני קייצים וארבעים ושלושה לילות וכבר מזמן
שכחתי איך זה לבקר בקרקס
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
שלי, השארת
טיפה, תוציאי
לשון.
החבר של שלי. |
|
