|
מתרגש כל יום מקולך,
אך לא מסתכל על יופייך.
ליבך טמון בליבי,
במכתב הראשון שאת השארת בליבי
|
זה סיפור על זוג מכוכב אחר,
מסופר על בעל שאוהב למהר,
ועל אישה שלא אוהבת להיזהר.
|
ידי נושבת עם הרוח
כמיתר המוציא צליל ברכות,
מלטף את מיתריך, בלילה הסוער
בלילה של עצב סורר.
|
קורא את המכתב שאת בו מככבת,
אחרי שקראתי הבנתי שאת כבר לא אוהבת,
לא אוהבת להיות מקוללת, לא אוהבת להיות מושפלת.
שיחקת ברגשות האבודים שלנו, איתנו.
|
|
|
"דודה אם, שונאת
אותך, שונאת את
קנזס, שונאת את
החיים האלה,
ואני לוקחת את
הכלב."
דורתי |
|
