|
אני עכשיו יושבת בחדרי. כותבת את כל הזיכרונות שלי מאלעד,
עוברת על כל התמונות. דמעות וחיוכים מעורבבים, שמחה ענקית ועצב
מציפים אותי.
מפחיד אותי לחשוב שכל הסימנים היו שם כל הזמן, הוא התאבד. ואני
כאילו עמדתי והסתכלתי מהצד.
|
תמונה אחת מושכת את העין במיוחד.אני ערום על חוף הים בסיני עם
זיו,החברה הכי טובה שלי באותה תקופה.שנינו ערומים אחרי זיון
תקיף בחושה,יוצאים לשתות בירה ולעשן סיגריה או שניים.
|
חושב עליה ערומה איתך במקלחת, רק נוגעת בך עם קצות האצבעות
ומנשקת בעדינות את כל גופך. הזין שלך מתחיל לעמוד קצת - חיוך
עולה על פניך.
|
אפשר היה להרגיש את בואו של הסתיו באותו הבוקר שאני שוכבת
ערומה על המיטה שלו שרק סדין על גופי ואור השמש הנעים מתחיל
להיכנס לחדר.
ברקע אני שומעת ריב משפחתי של השכנים ממול.
|
אנחנו יושבים בסלון מלא עשן סיגריות ובוהים בטלויזיה, מנסים
להבין מה באמת קורה שם בגוש קטיף. כל אחד מנסה לנתח את המציאות
קצת אחרת. מדי פעם השקט משתלט עלינו ולכל אחד מאיתנו מתרוצצות
אלפי מחשבות בראש.
|
אולי עוד יש סיכוי לסבא שלי.
|
ואני רק רוצה שיכרתו לי את הרחם.
|
אבל אני חסרת אונים מולו. ישנם דברים שאני לא יכולה לספק לו אף
פעם, דברים שהוא צריך.
אז אני אקשיב לו טוב טוב, אלמד להכיר אותו ואדליק לו סיגריה
בכל פעם שהוא ירצה.
בגלל זה אני יודעת שכדאי שאני אדליק לו עוד סיגריה עכשיו.
|
זו תקופה בודדה כזו תקופת ביניים.תקוםה בה כולם מתרגשיםהרחובות
מלאים באנשים יפים.כולם יפים בתקופה הזו של השנה.
|
אתה מאבד את בתוליך ושוב אתה מקבל כרטיס ברכה.
איש יקר לי אמר לי פעם שהחיים הם עניין חולף.
|
קולות המדבר בלילה הם קולות של שקט, ואנחנו נכנעים להם.
יושבים זוגות זוגות ומדברים. הכל נוגע לא נוגע.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
למה כולם מתים
בגיל 27 ?
-ג'וני
והפרעושים |
|
