|
שנים אחרי
שהאדמה עליה צחקנו
נבקעה לשתיים או שלוש
|
מתרוממים ונעלמים
בחלל החדר הזה
בקצה המסדרון ההוא
|
בחלומות שלי,
תלוי לך נחש על צווארך
|
ממרחק השנים
גלי אוויר קרים
מכיוון מגירה
ובה צילום שלך
שקפא
|
אתך רק בלילה, אך ורק בחשכה
כי ביום כבוי הרגש ורואים הכל
|
|
|
מה לא
ניסיתי...
חבל, רעל,
כדורים, מופע
סטנד-אפ של נאור
ציון...
אני פשוט לא
מצליח.
אד המתאבד |
|
