|
AmitPaz
בין קולות הדממה, נשמע קול חלוש.
זאת הסערה המתרחקת, זאת המניעה את העולם.
ואל משב הרוח, הנושב בחלונך.
והיא חמדתי, אלייך צוחקת.
ואת מבטכם, יישרתם, בי.
|
שם ישבה לה על נדנדה,
היא היתה שם בודדה.
ואור ירח מסנוור, הפך אורח וחבר.
וגם אתה, ילדון שלי, ברגעים מסויימים,
אתה חלק מילדי הלילה.
|
חזיון תעתועים עומד מולי.
ובתחכום קל, מחקה אותי.
וקול ממעמקי, עולה כשצף, מחלחל למחשבותי, למה אני?!
|
שוב, ליל כוכב רחב.
שוב, מה איתך עכשיו.
ושוב, לי מחר אתה עונה.
|
|
|
גם האיש שמאשר
את הסלוגנים
מפליץ.
מחדד הלשון
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים:
האיש שמאשר את
הסלוגנים הוא
כלל לא אני. אני
זה זה. אני גם
לא מפליץ. אני
מעכל בשקט ואז
מתפנה. חוץ
מאינטגריטי יש
לי גם מטאבוליזם
מצויין. |
|
