|
AmitPaz
בין קולות הדממה, נשמע קול חלוש.
זאת הסערה המתרחקת, זאת המניעה את העולם.
ואל משב הרוח, הנושב בחלונך.
והיא חמדתי, אלייך צוחקת.
ואת מבטכם, יישרתם, בי.
|
שם ישבה לה על נדנדה,
היא היתה שם בודדה.
ואור ירח מסנוור, הפך אורח וחבר.
וגם אתה, ילדון שלי, ברגעים מסויימים,
אתה חלק מילדי הלילה.
|
חזיון תעתועים עומד מולי.
ובתחכום קל, מחקה אותי.
וקול ממעמקי, עולה כשצף, מחלחל למחשבותי, למה אני?!
|
שוב, ליל כוכב רחב.
שוב, מה איתך עכשיו.
ושוב, לי מחר אתה עונה.
|
|
|
מה זה 6 מיליון
בקופסא?
אדולף מרכך את
השומעים בבדיחה
בתחילתו של נאום
התנצלות. |
|
