[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 a.m.

אל היוצרים המעריכים את עמית מוצפי
"דפים הם הפסיכולוג הכי גדול"




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
איך מציירים את המילה אהבה?
רוצים אותה ומתכחשים לקיומה


לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
מסתכל על השמש ואומר
שישרפו עצמותיי
כי הפרסום הרג את חיי

טבע
רואים את הירוק סביב סביב
מתפלאים מהיופי המרהיב

אלגוריה
ואותך, אותך אני לא רואה
רק קורא ואומר את שמך בעת תפילה

תחושתי
לכתוב מקרוב על השאיפות, על מטרות

ועל אמונות שאף פעם לא נגמרות

בדידות
הים כחול ואת חושבת שהוא גדול
שהורס ארמונות בחול

ביקורת
אז תסתובב תעשה סריקה
ואולי תחטוף את המכה

אכזבה
נסגר בתוך קופסא אטומה שחורה
האופטימיות התמידית נעלמת עם הזמן

אהבה
הובלתי אותך לעבר האהבה
האינסופית ואין שני לה

זכרונות
כי בגינה שלי אני מתעב בעיות
רוצה לחיות בשלום עם הבריות

בדידות
איפה הקיטשיות, איפה השירה?
איפה האומנות שאיתה אנו חיים ונושמים?
צעק מר מוזר ברחבי הבמה שעוד בתהליכי בניה
ונעצרה בחוסר תקציב ומשמעות

אלגוריה
"הולכים על הדרך הברייל לכל מקום"

עצב
יושב בצד עם הרגליים
מחכה שהזמן יעבור

אהבה
האור החלש רודף אותי בחלומות
הכאב רודף אותי בהצקות ובזיכרונות

מחאה
אתה קיים
אתה שייך
לגדר נפרדת
לעולם אחר

תחושתי
גם לחשוב על תהילה היא סוג של התחלה
אומר הפסיכולוג

מסתכל אל השמיים
רושמים שם את קורות חיי

חלום
יוצר, כותב, משורר
והכל מהלב
למלא את הבמה במילים

תחושתי
שמשהו ירגיש אותי ויבין אותי מבין המילים
מבין האותיות שלא נכתבו סתם
אלה מתוך כאב עצום

תחושתי
מתמכר לדמיון, מתמכר לדיכאון השקרן
מתמכר לשירים, מתמכר למוזיקה

עצב
עוצר ומרים את הראש באומץ
העיניים למעלה משפילות מבט

רומנטיקה
והנה אני קורא לך מתוך הצל
והנה אני קורא לך מתוך הערב
והנה את לא עונה כי לא רואה

חלום
המצב אבסורדי
שאתה הלבן שעושה כיף חיים
בתוך חלום של משהו אחר

אהבה
העניין הוא כזה טיפשי
לא להבין אחד את השני

אכזבה
אבל עכשיו זה המבחן
ואת הציון אני אקבל
רק מתי שאני באמת אשתדל

אמונה
איך שכוכב נולד
יש רוצים להרוס את המעמד
בין אם זה תקשורת אין אם זה החברים מהמכולת

עושים את זה למען כולם
משנים את הכיוונים
האדום צועק
"כפיה לא משנה תהליכים, היא רק הורסת אותם"
ועכשיו הכללים לא ברורים לנו

אכזבה
המוזיקה רעה מתנגנת לי בלבי
תו אחרי תו מרגיש
כמו דקירה בגבי

אלגוריה
"כל מי ששם לא חושב על צרות העולם

כמו הציפורים - לארצות החום"

כעס
בורח, ממה אתה בורח?
מעצמך, מלהיות אתה?

אכזבה
מרגיש שאני צריך לשמוע תו
בעולמי המורכב

כמיהה
לראות את הרוח שבאה מכל הכיוונים
להסתחרר מאבדן החושים
להתאהב בעשייה ובאהבה

אלגוריה
תפסיק לטשטש את האגו בדרכך לצמרת
תהיה דג גדול אסרטיבי בין כל הכרישים הקטנים
אבל זה לא פשוט כמו שחושבים

אכזבה
ועכשיו אני יודע שזאת טעות
עכשיו אני משלם את מחיר הבגידה

תחושתי
יושב אני בחדר העצוב שלי
שדומה לכינור- כלי מלנכולי

מחאה
הצורך בחיפוש חיים גובלת באמונה לא מוחשית
אז אני מנסה להשיג חיים
ללא תשלום מיותר וללא שכר הולם

מחאה
מעריצים את החומר
סוגדים לעגל הזהב
ורוצים לראות איך הסיוט הזה נגמר עכשיו

מצב
"הצבע של החיים שלי אינו מוגדר
3 שנים ולהגיד עולם אכזר
זה מאוד מוכר"

אכזבה
המינוס חוגג והבנק מאושר, קח את ההלוואה
ובאסה כי תכננת ילד השנה
ועכשיו אתה לא יכול
להתענג עם אישתך ולהגשים את חלום החיים

חלום
ריקושטים עפים באוויר
ואני אוסף כל חלק וחלק ואיתם גם את הדמעות שזולגות
ולבי נחנק

נוחת... ומניח את כנפי הדמיון בצד

יש כאלה שהיד המוזנחת מושתת לעזרה
יש כאלה שהיד השחורה זועקת לחברה
ויש כאלה שמרימים את הדגל הלבן.

מצב
אחת כמו כבשה, אחד כמו עכבר
אחד כמו תרנגול, אחד כמו כוכב שנופל ומת

אלגוריה
דגים, דגים, זזים, זזים
בשעתם אחורה אל הצפון הקר

מחאה
מסתכל על השמים ולא רוצה לראות עוד חלומות
ולא חלומות של מלחמה
אלא חלומות של תקווה
בלי סכינים וסוכריות

עצב
ילד קטן בוכה בפינה בקטנה של הרחוב
ליד כלב רזה עזוב שמנסה למצוא טיפה של אוכל

אלגוריה
איך הם נעלמים
בין עפר לאדים

ביקורת
מוצאים את עצמם בנדנדת של רגשות
כשהם למטה הם באים אליך
כשהם למעלה הם מתעלמים ממך

אכזבה
אתה מרגיש שאתה משתנה
המחסום בינך לבין האחרים צבא שלם לא יכול להרוס
עם רובים עם פצצות עם מערבים
אף אחד לא יכול לפרוץ את המחסום הרגשי

בדידות
נותן לך את הרגשה שלא תהיי לבד
עם המחשבות שלי
הולך יד ביד

עצב
בואו תקשיבו לתופים שמוכים חזק
למקהלת התופים הרועשים
ללא רחמים בלי טיפת רגש

אהבה
כל זיכרון שעכשיו נחרט במוחי
זה כעלה השלכת הראשון
שנבל מהעץ
עכשיו דיכאון

בדידות
נשימה אחר נשימה
מבט לתוך מבט
מגע למגע והינה פה נוצרה אהבה

עצב
יושב בספסל מול הבית ספר הישן
באוויר יש ריח מתוק של עוגת שוקולד

אכזבה
רוצה לצאת מהשתיקה
אבל, אני מתקרב אליך ונותן לך נשיקה

עצב
הידיים שלי כבולות
בתוך שרשרת של עצבים
מה קורה לי שם בפנים?

מקום
כשאני נכנס לחדר שלו, מוצא את עצמי
אפוף עשן סמיך ומשהו אומר לי:
"יאללה תדליק עוד גחל של נרגילה"

מצב
ועכשיו מחפש במחוגים את הזמן שנותר
ומה שאני מוצא זה רק עפר

רוצה קרקע מוצקה ויציבה
ושם תפרח כמו פרח בר

כעס
יזמינו לך את משטרת הדיכאון
וכולם יהיו בצבע אדום


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
תוארך לא נקבע על ידם, תוארך נקבע על ידך.
תיהיה דומיננטי ולא רק עם הרגש. תחווה את הרגשת ההחלטה לבד!
הפה שלך הוא העיפרון שלך, אמץ אותו ושא אותו איתך.




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
אתם לא
מתביישים?!
ככה?!
בלעז?!




אבן שושן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 54671. בבמה מאז 8/8/05 13:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעמית מוצפי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה