|
a.m.
"דפים הם הפסיכולוג הכי גדול"
איך מציירים את המילה אהבה?
רוצים אותה ומתכחשים לקיומה
|
מסתכל על השמש ואומר
שישרפו עצמותיי
כי הפרסום הרג את חיי
|
רואים את הירוק סביב סביב
מתפלאים מהיופי המרהיב
|
ואותך, אותך אני לא רואה
רק קורא ואומר את שמך בעת תפילה
|
לכתוב מקרוב על השאיפות, על מטרות
ועל אמונות שאף פעם לא נגמרות
|
הים כחול ואת חושבת שהוא גדול
שהורס ארמונות בחול
|
אז תסתובב תעשה סריקה
ואולי תחטוף את המכה
|
נסגר בתוך קופסא אטומה שחורה
האופטימיות התמידית נעלמת עם הזמן
|
הובלתי אותך לעבר האהבה
האינסופית ואין שני לה
|
כי בגינה שלי אני מתעב בעיות
רוצה לחיות בשלום עם הבריות
|
איפה הקיטשיות, איפה השירה?
איפה האומנות שאיתה אנו חיים ונושמים?
צעק מר מוזר ברחבי הבמה שעוד בתהליכי בניה
ונעצרה בחוסר תקציב ומשמעות
|
"הולכים על הדרך הברייל לכל מקום"
|
יושב בצד עם הרגליים
מחכה שהזמן יעבור
|
האור החלש רודף אותי בחלומות
הכאב רודף אותי בהצקות ובזיכרונות
|
אתה קיים
אתה שייך
לגדר נפרדת
לעולם אחר
|
גם לחשוב על תהילה היא סוג של התחלה
אומר הפסיכולוג
|
מסתכל אל השמיים
רושמים שם את קורות חיי
|
יוצר, כותב, משורר
והכל מהלב
למלא את הבמה במילים
|
שמשהו ירגיש אותי ויבין אותי מבין המילים
מבין האותיות שלא נכתבו סתם
אלה מתוך כאב עצום
|
מתמכר לדמיון, מתמכר לדיכאון השקרן
מתמכר לשירים, מתמכר למוזיקה
|
עוצר ומרים את הראש באומץ
העיניים למעלה משפילות מבט
|
והנה אני קורא לך מתוך הצל
והנה אני קורא לך מתוך הערב
והנה את לא עונה כי לא רואה
|
המצב אבסורדי
שאתה הלבן שעושה כיף חיים
בתוך חלום של משהו אחר
|
העניין הוא כזה טיפשי
לא להבין אחד את השני
|
אבל עכשיו זה המבחן
ואת הציון אני אקבל
רק מתי שאני באמת אשתדל
|
איך שכוכב נולד
יש רוצים להרוס את המעמד
בין אם זה תקשורת אין אם זה החברים מהמכולת
|
עושים את זה למען כולם
משנים את הכיוונים
האדום צועק
"כפיה לא משנה תהליכים, היא רק הורסת אותם"
ועכשיו הכללים לא ברורים לנו
|
המוזיקה רעה מתנגנת לי בלבי
תו אחרי תו מרגיש
כמו דקירה בגבי
|
"כל מי ששם לא חושב על צרות העולם
כמו הציפורים - לארצות החום"
|
בורח, ממה אתה בורח?
מעצמך, מלהיות אתה?
|
מרגיש שאני צריך לשמוע תו
בעולמי המורכב
|
לראות את הרוח שבאה מכל הכיוונים
להסתחרר מאבדן החושים
להתאהב בעשייה ובאהבה
|
תפסיק לטשטש את האגו בדרכך לצמרת
תהיה דג גדול אסרטיבי בין כל הכרישים הקטנים
אבל זה לא פשוט כמו שחושבים
|
ועכשיו אני יודע שזאת טעות
עכשיו אני משלם את מחיר הבגידה
|
יושב אני בחדר העצוב שלי
שדומה לכינור- כלי מלנכולי
|
הצורך בחיפוש חיים גובלת באמונה לא מוחשית
אז אני מנסה להשיג חיים
ללא תשלום מיותר וללא שכר הולם
|
מעריצים את החומר
סוגדים לעגל הזהב
ורוצים לראות איך הסיוט הזה נגמר עכשיו
|
"הצבע של החיים שלי אינו מוגדר
3 שנים ולהגיד עולם אכזר
זה מאוד מוכר"
|
המינוס חוגג והבנק מאושר, קח את ההלוואה
ובאסה כי תכננת ילד השנה
ועכשיו אתה לא יכול
להתענג עם אישתך ולהגשים את חלום החיים
|
ריקושטים עפים באוויר
ואני אוסף כל חלק וחלק ואיתם גם את הדמעות שזולגות
ולבי נחנק
נוחת... ומניח את כנפי הדמיון בצד
|
יש כאלה שהיד המוזנחת מושתת לעזרה
יש כאלה שהיד השחורה זועקת לחברה
ויש כאלה שמרימים את הדגל הלבן.
|
אחת כמו כבשה, אחד כמו עכבר
אחד כמו תרנגול, אחד כמו כוכב שנופל ומת
|
דגים, דגים, זזים, זזים
בשעתם אחורה אל הצפון הקר
|
מסתכל על השמים ולא רוצה לראות עוד חלומות
ולא חלומות של מלחמה
אלא חלומות של תקווה
בלי סכינים וסוכריות
|
ילד קטן בוכה בפינה בקטנה של הרחוב
ליד כלב רזה עזוב שמנסה למצוא טיפה של אוכל
|
איך הם נעלמים
בין עפר לאדים
|
מוצאים את עצמם בנדנדת של רגשות
כשהם למטה הם באים אליך
כשהם למעלה הם מתעלמים ממך
|
אתה מרגיש שאתה משתנה
המחסום בינך לבין האחרים צבא שלם לא יכול להרוס
עם רובים עם פצצות עם מערבים
אף אחד לא יכול לפרוץ את המחסום הרגשי
|
נותן לך את הרגשה שלא תהיי לבד
עם המחשבות שלי
הולך יד ביד
|
בואו תקשיבו לתופים שמוכים חזק
למקהלת התופים הרועשים
ללא רחמים בלי טיפת רגש
|
כל זיכרון שעכשיו נחרט במוחי
זה כעלה השלכת הראשון
שנבל מהעץ
עכשיו דיכאון
|
נשימה אחר נשימה
מבט לתוך מבט
מגע למגע והינה פה נוצרה אהבה
|
יושב בספסל מול הבית ספר הישן
באוויר יש ריח מתוק של עוגת שוקולד
|
רוצה לצאת מהשתיקה
אבל, אני מתקרב אליך ונותן לך נשיקה
|
הידיים שלי כבולות
בתוך שרשרת של עצבים
מה קורה לי שם בפנים?
|
כשאני נכנס לחדר שלו, מוצא את עצמי
אפוף עשן סמיך ומשהו אומר לי:
"יאללה תדליק עוד גחל של נרגילה"
|
ועכשיו מחפש במחוגים את הזמן שנותר
ומה שאני מוצא זה רק עפר
|
רוצה קרקע מוצקה ויציבה
ושם תפרח כמו פרח בר
|
יזמינו לך את משטרת הדיכאון
וכולם יהיו בצבע אדום
|
תוארך לא נקבע על ידם, תוארך נקבע על ידך.
תיהיה דומיננטי ולא רק עם הרגש. תחווה את הרגשת ההחלטה לבד!
הפה שלך הוא העיפרון שלך, אמץ אותו ושא אותו איתך.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
כל היום רק
ניקיונות.
ניקיונות
וגיבויים. כל
היום לרוץ מפה
לשם, להביא להוא
את הדף הזה,
להיא לשלוח
דואר. מה אין
לכם לב? דקה
מנוחה? הפסקת תה
לא מגיע לי?
מרסלוס שרת הבמה
עייף |
|
