|
amit_m
השקט הזה, החושך הזה שעוטף אותה.
היא כל כך אוהבת את זה,
יושבת לה שם על הרצפה. מתבוננת בקיר.
|
חצי עין פקוחה,
התריס השבור סגור וקרן אור מסתננת אל תוך החדר ומעירה אותי
משנת הסיוטים שלי.
|
מתגעגעת,
מתגעגעת לפעם,
מתגעגעת לימים שהיו
מתגעגעת לימים שאני יודעת שלא יחזרו...
|
אני מרגישה אותך שם, חשה את רוחך מרחפת מעליי.
נוגעת לא נוגעת בפניי,
אתה כבר מת מזמן, נשמתך מתה אך גופך חי
|
זה סוף הדרך, מכאן אתה לבד.
הולך בתלם ולא סוטה לצד
|
שום דבר לא ישנה את העולם
עכשיו כשהוא לא מושלם,
|
רצית לבד? קיבלת לבד.
בלי חרטות!
אתה מתחרט?
גם אני מתחרטת.
|
לוקחת מכחול, מציירת ציור,
שמיים, דשא, ציפורים, פרפרים ואפילו כמה ילדים משחקים.
יושבת בחדר בוהה בציורי,
"כמה הייתי רוצה כאלה חיים" אני חושבת לעצמי,
|
ירייה חדה נשמעה,
גופה הפצוע מוטל לצידי הכביש.
|
|
|
לו הייתי נולד
ערבי בטעות
או סיפור בבמה
ללא כל משמעות
בלטה שבורה,
כפכף, מנורה,
אבל רק לא חבר
של רעות
זוזו לסטרי, שלא
מכיר אף אחת
שקוראים לה רעות
אבל מוכן לרמות
בשביל החרוז |
|
