|
amit_m
השקט הזה, החושך הזה שעוטף אותה.
היא כל כך אוהבת את זה,
יושבת לה שם על הרצפה. מתבוננת בקיר.
|
חצי עין פקוחה,
התריס השבור סגור וקרן אור מסתננת אל תוך החדר ומעירה אותי
משנת הסיוטים שלי.
|
מתגעגעת,
מתגעגעת לפעם,
מתגעגעת לימים שהיו
מתגעגעת לימים שאני יודעת שלא יחזרו...
|
אני מרגישה אותך שם, חשה את רוחך מרחפת מעליי.
נוגעת לא נוגעת בפניי,
אתה כבר מת מזמן, נשמתך מתה אך גופך חי
|
זה סוף הדרך, מכאן אתה לבד.
הולך בתלם ולא סוטה לצד
|
שום דבר לא ישנה את העולם
עכשיו כשהוא לא מושלם,
|
רצית לבד? קיבלת לבד.
בלי חרטות!
אתה מתחרט?
גם אני מתחרטת.
|
לוקחת מכחול, מציירת ציור,
שמיים, דשא, ציפורים, פרפרים ואפילו כמה ילדים משחקים.
יושבת בחדר בוהה בציורי,
"כמה הייתי רוצה כאלה חיים" אני חושבת לעצמי,
|
ירייה חדה נשמעה,
גופה הפצוע מוטל לצידי הכביש.
|
|
|
מה אתם רוצים
ממני, רק מילאתי
פקודות...
אדולף |
|
