|
לפעמים מבינים אותי
בדרך כלל לא
מי שחשב שהבין
זאת טעות שלו.
או שלא...
יוגבו המגיבים . . .
ויבורכו
גופה מגיר חושניות
כסלע משה עת יכה בו המקל.
מתחכך בה בלטיפות
מנורת האלדין שלי.
|
רק שתהיה מוכנה -
לקבל את ליבי הלוהט,
לרכב על סוס אהבתי השועט. . .
|
אישה בידה לוטפת
את חומו העדין של הנר.
מטפסת בשבילי דמיון צרים.
|
כשנמאס לזכור
שצריך לשכוח
אתה רץ הכי רחוק
שרחוק יכל להיות.
|
כשנמאס לזכור
שצריך לשכוח
אתה רץ הכי רחוק
שרחוק יכל להיות.
|
ובתנועה חושנית
(ראשה נטוי לאחור,עיניה פקוחות למחצה,
לשונה מלטפת שפתיה,ידיה לופתות
את שדיה בתנועה חושנית.)
|
מרגיש את הזמן נוגע,
כמו מלטף באיטיות.
געגועיי,אני יודע,
הם מפלט מהמציאות.
|
אני מורח דם כחול על קירות המכונה
הוא גולש לאט לאט
ומצטבר בשקעים שיש לי בלב.
|
לפעמים יורד אני אל המרתף
שם פותח את הדלת בריצפה
יורד במדרגות הצרות הלוליניות
100 במספר
|
ירח צהבהב
בוחל בעלומיי,
ואין הוא מקבל אותי
אל חיקו.
|
יתום האב, כשמת בכורו
קברים רבים חפר.
יתום האב, כבה אורו
מלאו ידיו עפר.
|
יש לך משהו לתת
והוא עמוק עמוק בפנים.
כרוך,חבוי,עטוף ברוך.
אני רעב אליך - מתחיל לנשוך.
|
נכנסנו לים, המים היו קרים.
אמרת לי: "אל תפחד, אני לידך"
בלב צחקתי: 'בעצם זו את שפוחדת.'
שאלתי: "תהיי איתי ? תשמרי עלי ?"
|
והיום נמשח במלכות התוגה.
אישונים נפקחים, רעבים למזון.
אין בשדות תכלית,שוררת הפוגה.
|
המנגינה חרישית.
פוסעת בין צלילים ורודים של שקט.
מתאימה עצמה לאורות
ולפנים האילמים שהיא פוגשת.
|
מדמיין את הציפור
דואה בין חדרי חיי
נוקשת על דלתות
שפחדתי להודות
בקיומן.
|
נרוץ קדימה עד שנשתגע.
נצעק מהנשמה את הכאב.
הלילה את יפה , אני נוגע.
לחום גופך...
|
"שכחתי ילד,
אותך."
ואביך עזב כשאש בערה.
האם מצאת אי פעם
את אותו הגפרור ?
|
עוד תמימות נגזלת
מעוד נשמה.
הטומאה פושטת
ב ע ל ט ה.
|
אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
|
|
אפשר לסדר את זה
ככה שנראה רק
סלוגנים שנונים
? |
|
