עמית נולד בגבעתיים,  כאשר הגשם הכה ללא רחמים על
החלון, וסופות ברקים ורעמים השחירו את הרקיע...כבר
אז ידעו שהילד הוא קצת שונה.
זה לא שהיו לו אוזניים גדולות, או אף ארוך, או כל
דבר אחר שמזכיר את הזאב מכיפה אדומה.
אלא פשוט שונה, ושונה זה לא תמיד רע, זה יכול להיות
גם טוב,
כי השונות באיתנו היא שעושה אותנו מיוחדים.
והיחוד הזה בנו, כבני אדם, הוא זה שעושה כל אחד ואחת
מאיתנו, עולם ומלואו.

יש דמעות שאף פעם לא לגמרי מתייבשות אהבה אני כבר לא ילד אבל עדיין בוכה לפעמים