|
יליד 1981, אשר החליט להתגבר על עצמו
מקווה שגם אתם תוכלו...
איך הלב מבכה על חלום
והנפש דומעת בשקט
|
אילו יכולתי לגעת רק איפה שאסור
ולהרגיש את מה שיכולתי לחלום
|
אילו יכולתי למחוק את העבר
ולשלול את כל מי שאני
|
אין גבולות להגיון
ולמקום שאליו
את שואפת להגיע
|
אין דבר כזה לנצח
אין משמעות לזמן בחיים
|
אין לי מילים לתאר את הכל
את הרגש השוטף את הלב
|
אין מהות לקיום
הלב מנסה לשכוח
|
אם כוכב נופל בשמיים
ואני עומד כאן
לבד
בינתיים
|
אם מלאכים עוד עפים בשמיים
אם אלוהים עוד צף על המים
איך עוד נוכל ליהנות לקוות ולחיות
להיות כאן
|
אני השחקן הראשי בהצגה של חיי
אני מחייך ועושה פרצופים
מעמיד פנים שהכל בסדר
וששום דבר רע לא קרה
|
ברד כבד מרסק כל מה שבא לידיו
והגשם שוטף ומרטיב מחשבות
|
במקום שמילים לא יצליחו לגעת
וגם לא להתקרב
במקום שמילים יצליחו לקחת
את הנפש מכאן למקום חם יותר
|
ברגעים שהכל נעלם
ולמחשבה כבר אין שום דמיון
|
המילים יוצאות לי ממש בקלות
רק חבל שלא כך הדמעות
|
דמעות בשקט
בלי מילים מיותרות
זולגות ברעש
על לחי מיוסרת
|
דמעותיי כבר יבשו על הכר
לאחר שזלגו במורד לחיי
|
דמעות של עצב ביום מעונן
יורדות על לחיי הרטובות מני גשם
|
דקה עוברת בשעון
ודמעה צונחת על כרית
|
דקות מתות שהופכות לרגעים פשוטים
שהופכים למהות השלמה של חיינו
|
הגיע הזמן שאשב ואכתוב
מחשבות זיכרונות רגשות
|
הד צעקות שוב מנער העצים
משיל מעליהם את העלים
|
היום הוא המחר של אתמול
שכבה ממזמן
|
הלב עוד מייחל אליך
לקול נוגע של קרבה
|
הרגש משחק שוב בהגיון
וגורם לי להפסיק ולרצות
|
כסא מיותם בחדר
חור ענק בלב
|
יש לי הכל אבל בעצם אין לי כלום
|
כולנו חיים כאן בזמן מושאל
זמן שהושאל לנו עוד כשהיינו קטנים
|
לא מחפש את הדרך אל האושר
במילא לאן שלא אלך אטעה בדרך
|
ולפעמים אני מרגיש כאילו אני נקודה שחורה בחלל
|
להתמודד זה כמעט כמו לברוח
להשאיר את הכל מאחור
|
נורא קל ללכת לאיבוד
בתוך הרגש
|
למרות הכאב והצער
איני מתחרט על דבר
|
לפעמים אני לא יודע
אם יש טעם להמשיך ולצעוק
למרות שכולם כבר לא מקשיבים
|
מול עיניים דומעות
ונפש כמהה למבט אחרון
|
ממה שנשאר
אצטרך להמשיך ולחיות
|
מרים את העיניים
מביט אל השמיים
|
נגמרו המילים
העצב עוטף הכל
בשתיקה
|
עכשיו היום הופך ללילה
וגם בליבי מתהפכים הימים
|
עם דמעות בעיניים ושקט בלב
יוצא לחפש רגשות שאבדו
|
פיסה של חיים שכתובה על נייר
משמרת זיכרון ועדות לתקווה
|
פתאום הכל נראה מיותר
וחסר משמעות
|
צלילים של שקט על מים גועשים
מנפצים את האוויר הנע בכבדות
|
רסיסים של לילה מתנפצים על החלון
|
שוב דמעות על האבן
וכמעט מליון רסיסים
מתפזרים כל פעם מחדש
|
שתיקה נוגעת
במיתרי הלב השבור
|
תעתוע ישן חוזר ומרעיד
מיתרים מבפנים
|
תקווה היא סוג של ייאוש
שמחזיק אותנו כאן
|
|
|
לאכילס היתה
בעיה בעקב.
האנציקלופדיה
בליטניקה |
|
