|
סיפורים מהודו, על רגעים קטנים, על דברים יפים, על
חופש.
טרנספורמציה מעבדות לחירות. על תהליך כואב ועל אמנות
שמנסה לצאת לחופשי.
מתוך הנסיון להבין את המציאות כחוויה ולא ככתבה או
מאמר המונחים על שולחן הסלון. לשבור מוסכמות ולנסות
לשאוף אל תוך הלב.
בחברה שמגיעה אל סופה, בה פוליטיקה היא שם נרדף
לרמאות, גניבה ושוחד, חברה המובילה אותנו אל אימת
האחרית, ולצידה גודל דור חדש, עידן חדש מבצבצים בין
תילי הברזל.
לפני שיצאתי את הבית, עזבתי את הארץ, היה לי רעיון, תכנון.
רציתי להקליט את כל הטיול בטיפ-רקורדר, לתעד את הכל, לחזור
ולכתוב ספר.
היום אני יושב פה ושואל, איך כותבים סיפור על טיול בהודו ?
|
כשפעם הייתי כאן חשבתי לעצמי, מי האידיוט שיכנס לכאן עם אוטו?!
ומסתבר שזה גם אני.
|
בתחילת היום תפסנו טרמפ על גג של אוטובוס מקומי, תמורת כמה
שקיות של צמר גפן מתוק-אדום. נסענו בלי לדעת לאן, רצינו לראות
יער, והנהג הוריד אותנו באיזה כפר קטן וחם על ראש הר גדול וקר.
היה שם יער. וגם מוכר שמנים. המוכר ההודי מרח שמן על חתיכת בד
מרופטת, והצית
|
בלי לשאול, אני יודע מה קרה. אתמול, בזמן שהתרכזתי בפיתוח
היכולות שלי לרפא חברים מכאבי ראש, היא וחברותיה הזדיינו כמו
כלבות במכונית של הרוקרים הצעירים, שהשמיעו מילים מהפנטות
באוזניהן הבתולות
|
בשניותיו האחרונות כבר לא שמע הילד היהודי דבר. בעת שלחץ על
הדק מכונת הירייה לא נשמע קול, עור התוף שבאוזניו פקע והוא לא
שמע את צרחותיו המבוהלות וגם לא את שאגות המנצחות של טאקדוס,
הילד הגרמני שעמד מולו וצפה בו נורה למוות.
|
משהו חולף לידי, אולי הזמן עצמו, אני מרים ראשי מכרית
הסווטשירט ומגלה כי רחבת הסלע התמלאה נרות ואנשים.
באמצע שומקום, בין מיליארד הודים, סלעים ואורז, יש מוסיקה
ואנשים רוקדים, כמו באיזה טקס שבטי קדום.
|
לא מצאתי מקום גרוע יותר להתיישב בו מאשר על אחד הסלעים שיוצר
תעלה תת מימית, שמי הים נכנסים אליה ועושים רעש של מפל.
אבל אין דבר כזה טוב או רע, חשבתי לעצמי, נזכר במילותיו של
סוסאן. אני לא צריך להעדיף זה על פני אחר. הכל הוא אחד.
|
משאירים דאגות הרחק מאחור, רכובים על אופנועים משומשים,
מאובקים משבילי הדרך, חוצים את גואה לאורכה ולרוחבה, דוהרים
מחוף לחוף, בדרך הביתה לווילה שבווגאטור.
השמש כבר מתקרבת לקצה האופק ואנחנו מחליטים לעצור, למצוא לנו
קנטה, איזו פינה נחמדה, בגבעה שמשמאל. אנחנו
|
תורת המצבים נכתבת בתמצות, היום, ה-19.2.05, כמעט עשר שנים
לאחר שהומצאה וניתנה במעמד גבעת ראס א-שטן, מאחר שנוצר צורך
להביא את הדברים לכתב טרם ישכחו וימחו מעל פני האדמה.
|
אינסוף אפשרויות ברגע אחד ויחיד, אינסוף זרמים המובילים לאותה
הנקודה בזמן שבה מבין את קיומו, מבין את קיומי.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
תן לי דיסטורשן
לסלוגן הזה.
רוקיסט. |
|
