|
 108753712
עמית גולד, חייל בהווה (וההווה יימשך עוד הרבה
זמן...) ועתודאי לנצח, הוא פתח תקוואי יליד 1983.
בשעות שיעמום קיימת בו נטייה להתמכר למחשבות,
ההופכות לשירים בהמצא המוזה (והפנקס הקטן).
כל-כך הרבה דברים
אני רוצה ולא עושה,
מחכה רק שתגידי:
"איתך לחיות ארצה".
|
מבט אחד ממך, זה כל מה שאני צריך
בשביל לראות את הירוק בעינייך
ירוק עדין, אוהב, מלטף, מצטחק,
סוחט מפי אנחה, לעתים גם שתיים.
|
יושב אני וחושב,
כל הלילה, בלי שינה,
מה אומר לך כשנפגש לראשונה.
|
עומד בתצפית,
הנשק עליי, האמר"ל לצידי,
שדות סורים ירוקים למולי,
מתבונן במרחק, בוהה, חושב.
|
את הלכת
ושכבת בחשאי עם אחר,
הותרת את ליבי קרוע ומתפורר,
אף ללא היושר לבוא ולומר.
כעת את מתפלאה מדוע הכול נגמר?
|
|
|
אוהבים אותי כאן
בבמה... אחרת
תסבירו לי למה
כל הזמן מבקשים
ממני להביא להם
עוד סלוגנים? |
|
