|
אנשים יקרים, אפשר לומר שעמוד זה הוא כמו ארכיון
רגשי,
מדהים עד כמה אנשים יכולים להשתנות
להנאתכם.
או כמו שאמר אביב דרור הגדול:
- "עמית הוא כמו סבתא,
התרופות שלו הם אחלה."
(אז מה אם זה לא מתחרז...)
- "הידע של עמית הוא כמו אוקיאנוס שלם של גיבוב
מילים"
"אבניירומספריים המנצח בין השניים אחת שתיים שלוש!", ניצחתי,
הכל שלי.
באבנירומספריים אני תמיד מנצח, אף אחד לא יכול עלי, אפילו
אלוהים לא יכול עלי, רק שהוא לא אוסף קלפים.
|
אני שונא את הכיתה שלי, חבורה של טיפשים...
אני שונא כל יום לקום בבוקר וללכת לראות אותם שם, משחקים
בכדורגל, מכניסים מכות לגיא רק כי הוא נמוך.
|
תומר שינה תנוחה. אני לא זזתי כדי לא לאבד את הריכוז.
ריכוז זה דבר שלומדים להעריך כשיש לך דמות שצורחת לך בפול
ווליום בתוך המוח עשרים וארבע שבע.
|
ממקומי הרם בקומה רביעית הרגשתי שאני יכול להשתמש בעולם
כבמאפרה הפרטית שלי, וכך עשיתי.
התחלתי לחשוב על כל מה שעבר עלי היום, אחר כך עברתי למצב
בשטחים, ולבסוף למהות החיים.
כך כמו שאני מהרהר לי בעניני פילוסופיה עמוקים, פתאום, ללא כל
התראה, ראיתי את האור.
|
בהתחשב בכך שהוא בעצם סיפר לה שהסיבה שהיא אוהבת אותו היא כי
הרוע בהתגלמותו עשה עסקה עם נשמה תועה. ושאותה נשמה התחייבה
למצוא לאותו הרוע עוד נשמות טועות אחרות כמוהו במשך כל תקופת
חייו, הוא ציפה לסטירה, בכי או לפחות אכזבה קשה, אך היא מצידה
ליטפה אותו על לחיו.
|
"ממה אתה מפחד?", היא שאלה אותי. החלטתי להסביר לה דרך משל.
אימצתי את מוחי ופניתי אליה.
|
"סליחה, יש לך אולי אש?", הברכה הידוע בציבור המעשנים אשר
הופנתה אלי היתה כמו קרן אור ביום גשום. "מצטער אחי, אבל אולי
יש לך סיגריה?", הרי איזה אדם בלי סיגריות יבקש ממני אש?
|
שכבנו שנינו על הגב, ידיים מושטות למעלה.
מפוצצים!
|
המורה לספרות המשיכה לנתח את ביאליק על הלוח, מסכן הבנאדם,
המעיים שלו היו שפוכות על כסא המורה, עיניו חסרות ההבעה בהו
בנקודה שריחפה מעלי.
ולחשוב שהבנאדם רק רצה להיות סופר.
|
לפעמים לדורי יש פשוט אחלה יום, ולפעמים לא.
|
המזל שלי היה שמצאתי את הדרך, אחרת אלוהים יודע מה היה קורה
לי, ואולי גם הוא לא יודע. בכל מקרה לא שאלתי אותו.
|
ואת צוחקת,
ומכסה פניך.
ושפתי עוד מבקשות,
מבקשות אליך.
|
מידי פעם רעשי רחוב מטרידים את שנתי, מציקים לי.
אבל אני מספיק עייף בשביל להתעלם מהם ולהמשיך לישון.
מתעלם מכולם, אפילו מהמכונית שצופרת לי מתחת לחלון.
מצליח להתעלם מכולם, חוץ מרעש אחד.
|
פעם כשהייתי ילד אבא שלי היה לוקח אותי לטיולי שטח ביער.
אף פעם לא הייתי יודע איך הטיול יגמר. בעצם גם לא הייתי יודע
איך הוא יתחיל.
כל פעם נסענו ליער אחר, לפעמים למערות בהרים, לפעמים סתם לאיזה
חוף נטוש - העיקר שאין אנשים ושקשה לשרוד.
|
הלכתי לספריה העירונית כדי להבין קצת בחלומות, שיהיה לי 'קייס'
טוב כשאני מדבר עם מירון.
זה לא כל יום שאתה מספר לחבר הכי טוב שלך ששכבת עם חברה שלו.
|
ידעתי שצריך למלא את הקנקן של אריה וגם ידעתי מה אני צריך
לעשות.
למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם, התגנבתי לחדר האוכל ועברתי על כל
הארונות עד שמצאתי צבע מאכל. ידעתי שאין לי הרבה זמן, לקחתי
קנקן מים מהארון והכנתי מיץ פטל.
|
הבטתי עוד שניה אחת אחרונה אל תוך עיניה היפות כששמעתי אותה
צועקת, "יוני תזהר!".
|
burn, kill death die,
rising pain from the buttom of my heart,
you will hear my voice screaming
out of the depth of my soul
and know that today you've made gone
|
you looked at me as an object
you left me like a wreck
betrayal is never easy
not for me to comprihand
|
It was a thing of every day,
When i woke up at night,
She came to me,
She came hard.
|
Hey, listen up,
count the days u have
Cuase I won't crying in u'r funeral -
I'll be dancing on u'r grave
|
I love you,
that's what i say to her
every time we meet,
and i know,
by her smile
that she loves me.
|
יכולתי לצייר לך שמיים,
יכולתי להביא לך פרחים,
אך היום בחרתי לתת לך מילים.
|
ולא יכול להפסיק,
וזה לא בשליטתי,
במקום להצטער על המוות,
אני מצטער שאת לא איתי.
|
שקט יחסי פורץ מבין החרגים
מחפש שלווה,
או שאריות של רוגע בכיסים.
|
ונכנס והמשיך, ואני מתחממת,
ומרגישה עוד מאט,כן, אני תיכף גומרת.
|
היום אני הבנתי שאני איבדתי את מה שלך יש עכשיו. וזה כואב.
כואב שלא יאמן.
לא חשבתי, או יותר נכון - חשבתי שלא, שלא אוכל לבכות עליה
יותר.
|
לקבל מוזרויות זה יכול להיות דבר מאד גדול כמו לקבל את זה
שהחבר מרביץ - אם אתה בחורה, אבל זה גם יכול להיות העובדה
הקטנה והמעצבנת שהיא אומרת 'שלום לך' במקום 'שלום' רגיל. סתם
לדוגמא
|
הוא הוזה משה המסומם עם החיפושית, חושב שלא עליתי על זה שהוא
מעשן טונה שיט. קונה ומערבב חומר מרוסס, ושאני לא אתחיל עם
עוגי המלך שאופה עוגיות במוסך.
|
...אז כל הבלגן רק התחיל, זה נכון,
כשפתאום גילינו שאנחנו במקום הראשון,
בתחרות הארצית לקפיצה במקום...
|
פרידות, אובדן, וכל זה.
מה יותר כואב מאיבוד התמימות,
ומה יותר מעציב מילד בוכה.
|
השקיעה הזאת, המושלמת...
לא רק בזכות עצמה, אלא גם בזכותה, שיושבת לצדך קרוב,
מביטה בה, שיערה הפרוע, ריחה המתוק...
|
|
|
מה כתוב על מצבה
של היפוכונדר?
"אמרתי לכם"! |
|
