|
כחפץ חריג נח על האריג,מביט,מקשיב,ולא מגיב למרות שאדיב,
אבק מן הרוח מכסה כלוח,דומה לעיתים כעצם בדים,
|
את שכה נעימה ועונה גם בתבונה,
את שנגעת כה חזק ועדיין חש בה קלות,
את שחשפת טפח והסתרת טפחיים,
את שהותרת חלל המתנופף כשובל
|
אוחז בידה וגולש לאש ,המים חמים ריח הגופרית חריף,לא מדברים
קצת נבוכים,"בו נחזור פנימה" לוחשת והבל פיה כה טוב נעלמים
בתוך האולם הענקי החפור במעמקי ההר,נעים בין הבריכות כבמאים
בין הבמות.
|
"אין הנחתום מעיד על עיסתו",ובכל זאת רוצה אני להעיד על כך
שאדם מלא שמחת חיים אנוכי,ולכן קצת מפתיעה אותי רשימה זו השניה
במספר שלי הנוגעת שוב בנסיבות עצובות,ודווקא אותה רוצה אני
להעלות על הכתוב.
|
כפכפיה צדו את עיני,מן הסוג הפשוט אך בצבע כסף מזעזע,הרמתי את
מבטי עינינו הצטלבו עיניים גדולות,עוד בטרם הספקתי לקלוט רשמי
הושפלו,
|
|
|
טטטטטט
טטטטטט
טטטט
ט ט ט
ט ט
ט
חזי מ-144 נזכר
ברחוב סומסום
ושואל למה? |
|
