|
הייתי בדרך, לא ברור לי לאן. החלטתי שהדבר דורש בירור. עצרתי
לרגע בצד הכביש והשענתי לאחור את הכיסא במכונית, כדי להקדיש
קצת זמן להרהורים קיומיים.
|
אני שוכב על הצד. לצדי שוכבת ידי השמאלית. זו אינה פגישתנו
הראשונה: אנו חולקים מיטה אחת כבר כמה שנים. יש בינינו יחסים
טובים, בדרך כלל; אף כי מרוחקים מעט, ודאי בהשוואה לידי
הימנית, המקופלת ופרוסה מתחת לראשי, מחבקת את לחיי.
|
ובאמת, אין לך דבר יפה יותר מבחורה על אופניים.
שתי ידיים אוחזות בידיות הכידון, מרפקים מעט כפופים, קו מתאר
של זרוע עדינה מתלטף מול הרוח, צל קטן, כריתי, מופיע ונמוג
מייד בשקע החיבור שבין השריר לאמה, אצבעות נעטפות באחיזה
החלטית;
|
כבר עמדתי ללכת משם, אמרתי לעצמי, בשביל מה אני צריך את
השטויות האלה, אני לא ארד לרמה שלו, וכל הדברים האלו שלימדו
אותי שצריך להגיד לעצמך במצבים האלו, כשהוא הסתכל עלי בבוז
וסינן בין שפתיו, "יא בן זונה".
|
כבוד נשיא המדינה, אדוני ראש הממשלה, שרים, שגרירים, תושבים,
גבירותי ורבותי המכובדים.
נתבקשתי לשאת היום דברים לזכרו של הצלף העירוני. היום, שנה אחת
מאז הלך מאיתנו, והותיר אותנו המומים וכואבים.
|
יבבה מתחזקת לפתע, אופפת את הכל ומתייצבת על טון קבוע, הנשמע
כמתרחק ומתקרב בו-בזמן. הצפירה החלה.
|
אין זה מטבעו של האדם לדעת כי הגיעה שעת חייו האחרונה.
|
ראיתי בחורה יפה ברכבת
אחר-כך גיליתי שהיא ערביה.
|
הזבוב מופתע.
מעולם לא אירע לו דבר שכזה.
מחשבותיו, ממילא קלילות הן, חד הברתיות - לעוף? לאכול? לנחות!
|
הייתי רוצה לכתוב סיפור. למה "הייתי"? אני רוצה. יש לי כבר
רעיון די מגובש, העניין כבר די סגור לי בראש. רק, לפני שאכתוב
אותו, אני צריך עוד להספיק לקרוא ספר מז'אנר מסוים, שהוא
הז'אנר שבו אני מתכוון להשתמש בסיפור שלי, כדי שהדברים יפלו
לתוך המקומות הנכונים.
|
לשקול את צעדי.
אך אני יודע את משקלם: כמשקל גופי. למעשה מעט יותר:
|
בהביטי אל המראה, איני רואה דבר. קרני השמש אינן מתנפצות עליה,
גם לא נבלעות בתוכה. הן רק צונחות, מותשות, ומתפזרות בלא סדר
על הרצפה תחתיה.
|
צילום דיגיטילי עם עיבוד מינימלי
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
נשים. אי אפשר
איתן, ואסור
להרוג אותן |
|
