|
אני יושב כאן,
רחוק משם, ועדיין מוכן
לחצות עולם כדי לדעת
איפה זה תופס אותך?
|
יושב בתוך קופסה.
אני שומר. אני לוחם.
והוא טס, טס, טס, טס, טס, נוחת על הגג.
אותי כמעט הרג, אני מעז עוד לנמנם.
|
גם הרוצחים צורחים לאימא
גם קרבנות נקברים באדמה
גם האלים מייללים בעצב
גם השממה משמיעה קול
גם הבכי כבה פתאום
|
בחנות לכיפוף מוטות לווילונות יש
אופטימיות באוויר.
ההולכים ושבים מאירים
פנים לשבים והולכים
|
וברגע אחד הבטתי לשמים.
העננים נסעו כמו רכבות ארוכות,
מביאות משהו טוב למקום אחר.
|
יתגדל ויתקדש על סבלי התמימים
כי בן-אדם אתה, ולא אלוהים.
|
למה אי אפשר פשוט לחיות? ולהיות? בלי למות!
כל כך הרבה אפשר עוד לעשות,
בלי סיבות, בלי
למות.
|
ממשיכות להתגלגל. מילים טובות,
מילים רעות. אחר כך
מתחילות להתרגל אלה לאחרות.
נעצרות.
|
שקט!
לא זז.
רוח לוחשת באוזני.
|
|
|
עד עתה לא הבנתי
מדוע,
אבולוציונית,
ביכולתנו להפיק
צלילים גבוהים
שאיננו מסוגלים
לשמוע באוזנינו.
עכשיו הבנתי.
כדי שנוכל לבכות
חרישית. |
|
