|
 43242344
יליד 1986, חולון, זכר, אשכנזי יליד הארץ.
אפשר להתחיל?
בתיק על גבו נמצאים כל חסכונותיו, או לפחות מה שנשאר מהם אחרי
כרטיס הטיסה היקר באחת מ7 מחלקות הגיהנום. הוא קרא את כל
הספרים, דיבר עם כל המנוסים ולקח שיעורים אך ורק אצל הטובים
ביותר. אז למה הוא מרגיש כל כך לא מוכן?
הצעד הראשון הוא תמיד הכי קשה.
|
שאתה מנסה להתעלם ולא מצליח, כשאתה מקשיב לכולם אומרים "היא לא
בשבילך" ומחזיר הנהון מנוכר, וגם כשכל הסיכויים נגדך, ועדיין
זה נראה לך הגיוני לחלוטין, אתה יודע שהיא תפסה את תשומת ליבך.
|
על המיטה הגדולה פרושים מצעים כחולים ועליהם כריות קטנות
ורכות. זוג עיניים כחולות מביט בזוג עיניים חומות. שער ארוך
ורך מסורק בעדינות על ידי ידיים מעט גסות. זיפים קצרים מתחככים
באצבע דקה. מעט מאד מילים נשמעות.
|
ניסיתי להבין למה אני נמצא במצב הזה, ער. לא עבר הרבה זמן לפני
שהאוזניים שלי הבהירו לי שלרעש הקדיחה החזק מלמעלה יש איזשהו
קשר לעניין.
|
לא כל הלוויות מתרחשות בסופות חזקות מלאות רעמים וברקים. לא
בכל הלוויות אנשים עטופים במעילים שחורים ומטריות תואמות. לא
בכל הלוויות הגשם מתערבב בתוך הדמעות כך שלא ניתן לזהות מי
בוכה. גם בקיץ אנשים מתים.
|
ידיה התרוממו לאוויר וצעקה עזה יצאה משפתיה. לא מילה ברורה, לא
משהו שהיא תזכור. אבל באותו רגע בדיוק, באותו רגע מטורף, על
ראש הגבעה ההיא, בדיוק אז- היא הבינה.
|
כך זה הולך. האריה תמיד ישכב על האדמה בעוד הלביאה הולכת להביא
אוכל. היען תמיד תתקע ראשה באדמה והציפור תמיד תנדוד בחורף.
כשבא הסתיו, העלים ינשרו. בקיץ- לא ירד גשם. מהות, אתם יודעים,
היא לא רק עניין של גוף ונפש. לכל דבר בעולם, גשמי או לא גשמי-
יש מהות.
|
גבוה גבוה, מעל הכל. משקיף על העולם. ככה הוא אהב את זה. לבדו,
כתמיד, עמד בגוו זקוף על הצוק המוכר. והפעם הזו הולכת להיות
הפעם האחרונה.
|
"...בשביל להביא את ההמונים, אתה חייב לכתוב משהו מרגש. אתה
חושב שסיפורים על סנאים והרים באמת מענינים מישהו? כל מה שהם
רוצים לראות זה סקס ואלימות. זה באמת פשוט. קח גיבור וגיבורה,
תן להם שמות פעם אחת למען השם.. תן להם לריב, להשלים ולהזדיין.
זה ממש לא מסובך."
|
יש קוסמים שמסוגלים לגרום לבני אדם כאב ולהחזיר אחרי כמה שניות
את הכל לקדמותו. יש קוסמים שאוכלים אש בלי להרגיש, יש קוסמים
שקוראים מחשבות של אחרים ויש גם קוסמים שכל דבר שקוסם אחר עושה
הם עושים בעשר שניות פחות.
|
הכל התחיל בעוד יום מסריח. מסריח, לא במובן המטאפורי של המילה.
אני וברק עבדנו במסעדת דגים, ככה שהשגרה השבועית שלנו הייתה
מסריחה למדי באופן כללי.
|
אני לא אדם דתי, אני לא מקיים מצוות, אבל אני מאמין. אני בעיקר
מרגיש. אני מרגיש את הטבע מנגן מסביבי, ואותך מנצח על התזמורת
בכישרון אלוהי. כאן במקום הזה אני באמת מרגיש שאתה יכול הכל.
תן לי לאהוב אותה.
|
זהו
היה יום ארוך מאד בהנהגה...
ואפילו לא היית פה
|
הוא תפס אותה, גרר אותה לתוך הארון, והיא צורחת ובועטת, לא
יכלה להתנגד. אקדח ביד אחת, השנייה סתמה את פיה, בלי מחשבה,
כמו רובוט, הוא לחץ על ההדק.
סוף.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נמאס לבהות
מצמוצים הגיעו
עפיפון אנושי |
|
