|
אמיר (שם בדוי) לא התחיל לכתוב לאחרונה.
פעם בכמה זמן יש לו איזה "יציאה" טובה על הנייר.
הוא כותב לעצמו כי זה עושה לו טוב.
הדרך היא מטאפורה להתקדמות נפשית.
הסוף נמצא באופק.
|
חושב עליך
ובדיוק את מתקשרת.
אולי זו טלפטיה,
ואולי אני כל הזמן חושב עליך.
|
עוד על פנייך
שרוע חיוך
כמו שביל החלב
בשמיים של קיץ.
עינייך בורקות
כמו כוכבים,
כוכבים נופלים
מחכים למשאלה.
|
עוד רגע חלף, הוא כנראה לא יחזור.
הזמן שעבר, לא יחזור לאחור.
אם היה לי האומץ לתת לה נשיקה,
היא הייתה יודעת שאני רוצה אותה.
|
הוא הרים את הידיים, אבל לא לשמיים
אבל רק כי ידע, שרוחו רעדה
ושזרם אוויר, שאפו העביר
יצא מתוכו ושחרר את רוחו
|
יש לי פוטנציאל. את לא מרגישה?
זה תלוי בך, תוציאי אותו ממני.
|
באיזה תקופה את נמצאת? מה את חושבת עלי? אני מקווה שאני בא לך
בתקופה מתאימה ושהקשר הזה לא יתמוסס בגלל שכל אחד מאיתנו לא
סגור על עצמו עדיין.
|
|
|
אף פעם לא הבנתי
אם קישקשתה היה
מביט אלינו מתוך
הבית החוצה, או
מחוץ לבית
פנימה.. |
|
