|
זמזום טורדני מעיר את Him משנתו. עיניו נפקחות. זהו יתוש קטן
שבא לעוקצו. Him עוקב אחר היתוש, בעיניו, ללא ניע, ופתאום מוחץ
אותו במחי כפיים.
|
מחיאת הכף האחת עיצבה מחדש את החומר של היתוש, למשטח בעובי אפס
ושטח אין-סופי. תנועת היתוש התזזיתית של הפכה, במשטח שנוצר,
לתנועה סיבובית. הפלטה הסתובבה סביב מרכזה, כמו תקליט.
|
הוא גלגל את פרורי העיסה שדבקו בו לגלילונים קטנים, ונטע כל
אחד מהם, אישית, עמוק בחומר המתקשה של הכדור, כאשר רק הקצה
מבצבץ. "הם לא ילכו לי לטייל יותר", הוא אמר לעצמו.
|
Him מתעורר, הפעם, עם המחשבה הבאה: "ברור שזה נדון מראש
לכישלון: 'העולם הוא עגול'!? מה זה עלה בדעתי? אברא לי עולם
בצורה אחרת, מסודרת יותר. פחות נסמוך על המזל הפעם.
|
ויעל המלאך מן הים, רק שלוליות נותרו, והוא נושא בידיו את לוח
האבן, עליו חקוקים הסימנים. ויקרא מן הלוח את דברו לאמור:
תשרק,
צפע:
|
Him שם אש בשמיים, למען ייחם. רוב החיות השמימיות התנהגו
למופת, רוקדות במעגל סביב השם-אש. ורק פלוטו היה הולך ובא
בעקבות גחמות לבו, רודף אחרי ריחות ייחם שנישאו כשובל בשמיים,
אות למעבר חיות אקזוטיות במרחבים האינסופיים.
|
כשהעביר את אצבעותיו על פני טורי הגלים הסדורים לו משני צידי
בית החזה, חש כאילו אצבעותיו הן להקת דגיגים במגוון צבעים
העוברת שם בין הגלים. פעולה תמימה זו גרמה לכל חזהו להזדעזע
ולהפיק קול מתגלגל ומשחרר שפרץ מגרונו ללא שליטה עד כי הסתכל
סביבו שמא מישהו שומע.
|
יונה היה איש צדיק ותמים ונח לבריות. ויתגלה אליו Ello Him'
ויאמר: הנה אני רואה את אנשי סדום ועמורה והם חטאים, ממש סדום
ואמורה.
|
כל מה שקורס ונעלם ביקום אחד אל תוך חור שחור עובר דרך "תולעת"
WORMHOLE וצץ ביקום מקביל במפץ גדול. נעלם פה = נהייה עולם שם.
|
את האפצ׳ים השני והשלישי הוא כבר הספיק לחסום בקיבורת מרפקו
אבל הנזק כבר נעשה
|
גאוצ'ו עקב עם רובה הצייד אחר שישיית אווזי הבר שטסו במבנה
רופף, דמוי האות V, אווז מוביל ושתי צלעות, האחת קצרה. המבנה
הזכיר לו טקסי זיכרון: מבנה מטוסים היה עובר מעל למסדר כאשר
אחד המטוסים בולט בהעדרו. קראו למבנה כזה The Missing Man
Formation.
|
מספר שנים לאחר שהוצב במקומו, החלו בעיות עם האותיות של השלט.
ראשית, פגעי הטבע הרסו במשך הזמן את האותיות, שנית, החלה תנועה
ערה מאד של תיירים, לראות את השלט, וכשיש תיירים, יש גנבי
מזכרות. אותיות החלו נעלמות בחשכת הלילה.
|
Itzik n' Shpitzik are twin Jewish fleas. Their wives are
twins as well, a circumstance that keeps the gene pool nice
and cozy. I have circumnavigated the globe but still I
cannot construe the circumstances for a flea to be
circumcised
|
באחת ממדינות המזרח התיכון, בעיירה השוכנת לחוף הים, במלון
מדרגת תיירות, בחדר-יחיד, במיני-בר קטן ומזמזם, התווכחו ביניהם
המשקאות.
|
את החדר ממלא מתקן דמוי פרקולטור. תא זכוכית ענק, עגול, עליו
סוגר מכסה פלדה ענק המחוזק בעזרת עשרות ברגים. על המכסה יש
מתקן המזכיר שסתום ביטחון של סיר לחץ.
|
לטובת העממיות, הושיט את ידו הימנית קצת קדימה, קצת ימינה וקצת
למטה והניח אבן קטנה על המשטח הימני של המצבה ואת ידו השמאלית
הושיט קצת קדימה, קצת שמאלה וקצת למטה והניח אבן קטנה על המשטח
השמאלי של המצבה. כמנהגו, בממלכתיות, הוא לא הִפְלׇה אף
פלג של העם.
|
הסתכלתי עליו וליבי נכמר. הוא נראה כל כך זר שלא היה ברור לי
איך ישתלב בסביבה הצברית. סרבל הטיסה האפור היה גדול על גופו
הרזה בשני מספרים וכמעט יכולת לדמיין אותו עם מכנסי-שלושת-רבעי
של חייל המנדט הבריטי. עורו החיוור ושערו הלבקני השלימו את
התמונה
|
"נדמה לי שאחרי כמה שנים קראתי עליך משהו בעתון. לא זוכרת
בדיוק מה. נכון? אתה עוד במקצוע?" התמימות שבה נשאלו השאלות
יכלה להיות אמיתית או מעושה באותה מידה. התחלתי ביני לבין עצמי
הימור קטן: היא תגיד או לא תגיד?
|
"כפרה, כפרה, בחלום הלילה באו אליי הרבנים ואמרו לי הקפטן יברך
אותך ומשה יתחתן בשעה טובה. לא יכולתי לישון אחרי זה כל
הלילה."
|
"אם איני יודע מיהו יריבי לא אוכל לדעת מי הקרובים לו ביותר,
הו, מאסטר". כך הקשיתי, במלוא הענווה. לאו צה שתק ורק עיניו
המלוכסנות הצטמצמו עוד יותר לכדי שני חריצים, כאומר: "האומנם?"
|
כשקיבלתי בסוף חדר הלכתי אליו מיד. לא שמתי לב אפילו ל-DO NOT
DISTURB על הדלת. הכנסתי את המפתח ונכנסתי פנימה.
|
אז ראיתי את שני העורבים הגדולים. העורב האחד, כנפו תלויה לו
ברפיון לצד גופו, ופצע רחב תלוש לו בשורש הכנף. העורב השני
מקפץ סביבו ומנסה לגונן עליו מפני הכלב הצ'חצ'ח.
|
על השולחן, לפני הסועד, הייתה מונחת קערה מלאה למחצה בנזיד
סמיך, מהביל. ליד הקערה כף מרק, עם שאריות המרק שנקוו בתחתיתו.
ריח של מרק-גולש מצא את דרכו אל נחיריו של יוזף. הוא התיישב
במקום הריק מול הסועד וחיכה בסבלנות.
|
זמן האיסוף כבר עבר ופז'ו אדומה אין. הנערה השניה ישבה על
הספסל, מזמזמת לעצמה מנגינה לא מזוהה ומנדנדת את פלג גופה
העליון בתנועה קצובה קדימה ואחורה. משהו בתנועה הזו נראה מוכר
לנעם.
|
מהרגע שהייתה מסוגלת, מימי תמיד הייתה בהריון. ומימי הייתה
מסוגלת מגיל צעיר מאד. אחד אחרי השני הם באו. ותמיד מאותו אב.
הם לא היו נשואים, שכן אף כומר לא היה משיא אותם, שניהם בגיל
כה רך. תמיד אותו אב, אני.
|
כל הלילה רץ הכלב בנחישות בעקבות ריח אדונו. עם שחר הגיע לבית
הקברות. הרים רגלו והטיל מימיו על הקבר. ופנה והתרחק מקבר
אדונו המכה בריצה קליל.
|
הזר המשיך את דרכו מטה, במצולות הדממה המוחלטת. דג קטן, ראשו
זהוב, גופו לבן וסנפיריו מרהיבים בצבעי כחול ואדום, חמק לו דרך
הזר, שוחה כלפי מעלה, בעוד הזר ממשיך לשקוע לאיטו לקרקעית הים.
הוא נפל חרש, כאשר ייפול האילן, וקול נפילתו לא נשמע בגלל החול
הרך.
|
לאט לאט אני מזהה שמבטי כולם מופנים אלי. בתחילה אני משייכת
זאת לבחורה אחרת שבמקרה הולכת לפני באותו הכוון, לבושה בצורה
פרובוקטיבית למדי. אך כשהיא פונה באחת מקרנות הרחוב ואני
ממשיכה ישר, אני שמה לב שהמבטים ממשיכים ללוות אותי ולא אותה.
|
הזמן עמד מלכת. כל הסועדים קפאו באמצע התנועה, המזלג בדרך לפה,
המלה נותרת מרחפת באויר ללא הברת הסיום. המלצר שמזג לשולחן
שמאחורנו קפא, היין קפא בדרך מהקנקן לכוס.
|
הכורסה כל כך נוחה. מזמינה אותך להירדם מיד בהתחלה. כך אכן עשו
שלושת חבריי למסע, כל אחד בכורסתו, מיד עם מציאת התנוחה
המתאימה. בקושי הספקתי להציע להם להקליק חגורות בטיחות, הצעה
שלה הם נעתרו באי רצון, ומיד נמלאה המכונית בקולות נשימה
קצובים.
|
הצלילים הכבדים, הרוסיים, של הקונצ'רטו לפסנתר מספר ארבע של
רחמנינוב יוצרים אצלי אסוציאציה של קטע מתוך הסרט "דוקטור
ז'יואגו", קטע שבו הדוקטור מפלס דרכו בשלג העמוק וכל צעד דומה
לקודמו ואינו מקדם את הדוקטור כהוא-זה בתוך הלובן הסמיך העוטף
אותו מכל עבר.
|
באמצע הדרך התחילו הרעידות. מהנדס הטיס, עזריאל, הוא שדיווח
עליהן ראשון, מבלי שאנו, שני הטייסים, נרגיש בדבר. כשהבטנו
בעזריאל הבנו למה.
|
אני מסיים את הספר, ומניחו מתחת לאחת מרגלי השולחן, ממשיך
להדפיס את ספרי הבא, באותו הקצב. מסיים ומניח אותו מתחת לרגל
האחרונה של השולחן. זהו, כעת כל רגלי השולחן מונחות על ספרים
בצורה מאוזנת.
|
הוא היה שבע רצון רק אם היה בעצמו "רואה את הלבן שבעין" של
החניך המסתכל אחורה. חניכיו המרובים, שלא היו מורגלים לעומס
כזה על הצוואר, ועוד בנוסף לוורטיגו הטבעי שחשים בטיסה, התאימו
את הסיסמה הנ"ל למציאות שלהם: "שמאל נקי, ימין נקי, אני מקיא".
|
מבעד לעדשה המעוותת, בזווית כלפי מטה, אני מבחין רק בקדקודה
השופע שער חום, ארוך, גולש, של נערה הצמודה לדלת, קצת מחוץ
לשדה הראיה, כאילו מנסה לחדור לתוך החדר בתהליך אוסמוטי כלשהו,
למרות הדלת הנעולה
|
Roger & Wilco
Heard on their Philco
|
עת תלכי אל החול והים
והיה וראית דמות אדם
|
שוטה אחד עמד על שפת אגם חלק כמראה
נטל חלוק נחל שטוח שנח לו על הגדה
הטיל האבן שטוחות על פני המים
|
צריך לראות את היופי שבהודו,
האמונה השלמה כל אחד בגורלו,
הקבלה של כל אחד את מקומו,
עד המעבר לתחנה הבאה
בגלגול הנשמות.
|
לפתע מתרומם
מתוך הפרחים
פרח אחד
כתום-אש
|
נועץ מבט
קצר רואי
במכשיר הארור
מקרבו שוב אל אוזנו
|
קרחון לבן מבהיק כמפרש נישא לפני רוחות הקוטב
שט אלי דרומה, לאקלים משווני. אך כמו הבטחת שווא לילד
לקראת המימוש הממשמש קטן המפרש ככל שקרב,
|
בין העצים בקרחת היער,
הלנה עולה לה מן הנהר.
גופה כמו שיש, עורה כמו משי,
בהירון האהבה עזה כאש היא.
|
כמו זוג עגורים ברקוד החיזור
חגות זו סביב זו
חרב מכוון
זו לליבה של זו
חומקות בשנייה האחרונה
|
הנך יפה רעייתי
אמר הרוכב וירד מן האוכף הגבוה
לא אשכחך לנצח
|
אין לך ילדים ולא בן/ת זוג.
אני לא יכול לאיים עליך.
אין לך חיים.
הגולם שקמל יצרו.
|
אני יודע איפה את/ה גר/ה ואיפה הילדים שלך לומדים בביתספר,
באמ-אם-אמאש(ל)ך.
|
אם נדמה שקיסם השיניים משתייך לקבוצת כלי ההקשה בתזמורת, אולי
המקל של נגן הגונג, (וסינון סילון אוויר בין השיניים לחליל
הפיקולו), הרי שהחוט הדנטלי מייצג את הקשת של הכנר הסולן.
|
Him התעורר הפעם מעקצוצים בכל חלקי ישותו. בטח זו שוב מתנה
מהפרואורבו, להטריד את מנוחתי, הוא חשב לעצמו בכעס מהול
בסקרנות.
|
...וכשאיני מסוגל לכתוב, אני מציץ בבלוק (מעולם לא פתחתי אותו)
ומדמיין מה יכול להיות כתוב בו...
|
|
|
איזהו גיבור?
החכם מכל אדם. |
|
