|
אם תרצו תוכלו, כך אומרים, לתאר את עמיה.
יש מי שיגידו מטורפת, אחרים יגדירו זונת צומי. כמה
אנשים (יקרים) יאמרו אולי ילדונת. אבל האמת? זה ממש
לא חשוב.
נולדה, גדלה וחיה בחדרה. כבר שנים שמנסה להמלט מסוף
העולם הזה, אבל תמיד נמשכת חזרה.
עמיה 2007 שוב כאן.
מנחם הסתכל סביב, חיפש דבר כלשהו להתעסק בו. פתאום, בלי להסס,
מנחם קפץ מהכיסא, רץ החוצה, טיפס על עץ, והתחיל לנהום.
|
ישבנו על החול. הרך, המלוכלך, ודיברנו על ספרים, וסרטים. זוג
עבר לידינו, אח"כ התיישב לא רחוק. ראינו אותם מתחילים להתמזמז.
צחקנו, נשענו אחורה, ואיכשהו יצא שהתנשקנו.
|
הוא קלט את השינוי שחל בה, ונהנה מהחיבה הגלויה כשהיו סגורים
בחדר, רק שניהם. אבל כשהיו ברחוב, שוב לא מנעה בעד עצמה מלטפוח
לו על הכרס בחיבה, מללטף את הצלקת שעל הלחי שלו בחיבה.
|
ראש מציץ בין שתי כסאות, רעמת שיער קצת מוכרת מחזיקה ביד את
הסלולרי, ומבט שואל. הנהנתי. שאני אפספס כזה בחור חמוד? הוא
מגיע בריצה ושואל מה המספר.
|
ולאט לאט גדלנו. לא ממש שמנו לב לזה בתחילה. רגע אחד דפקנו
בדלת בארבע אחר הצהריים, לקרוא אחד לשני ולרדת למטה לשחק,
ואחרי רגע, כך נראה - התפתחה לה היררכיה של גיל, בית ספר
והדרכים נפרדו.
התבגרנו. יצאנו לחיים חדשים.
|
אלה-ים. אלה-ים הם כל הדברים שאנחנו צריכים ממש ממש דחוף.
כרגע. הדברים שבאותו הרגע הנתון כשאנחנו מתכוונים להגיד את השם
שלהם - הוא בורח. הוא נעלם. ואז אנחנו נתקעים באמצע משפט, לא
יודעים איך להמשיך... ''אלה-ים''.
|
הבוקר הוא שוב קפץ על ההזדמנות. התעוררתי מאושר ליד בחורה
שהכרתי לילה לפני.
היא עדיין ישנה, אז התחלתי לבחון את הגוף שלה באור יום. היא
היתה כמעט מושלמת.
הגוף מעוצב, חלק, נעים.
|
בכל יום אחר, אין לחץ להגיע לרכבת מסויימת. היום זה כבר עסק
רציני. אם אגיע הביתה בזמן, אוכל לעצור את החיים שלי מקריסה
ואולי גם אצליח להוכיח שאלוהים לא כזה אכזר ונורא, ושיש לו
בעצם פינה חמה בלב בשבילי.
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
לכתוב סלוגנים
זה כמו לאשר
יצירות, רק עם
יותר אגו ופחות
תהילה.
אחמד אחמד,
הפועל השחור
בבמה, שעשה עושה
ויעשה את שניהם
אבל חושב
ברצינות להתחיל
לכתוב סיפור כי
ככה אי אפשר
להמשיך! אפשר
לחשוב שאני מקבל
משכורת על זה,
אפשר, אבל עדיף
שלא כי אחרת זה
יכניס אותי שוב
לדיכאון. |
|
