|
 34375269 ami1orr@gmail.com
  
נולדתי, בגרתי, שרתתי, נישאתי, התגרשתי,
אהבתי,ניפרדתי וכו וכו
"החיים", כך אומרים, "הם לא זין, הם כל הזמן קשים". אנחנו
ובלבד אנחנו,הם אלה שהופכים אותם קשים ומסובכים, אנחנו ובלבד
אנחנו, הם אלה שאיננו שוקלים, פועלים אימפולסיבית ומשלמים את
המחיר, משלמים בגדול.
|
היה, היה פעם נער בעל אופי כעסני ורגזני.
ביום הולדתו העשירי נתן לו אביו פטיש ושקית עם מסמרים ואמר
לו:
"בכל פעם שתתרגז, גש לגדר העץ בחצר ודפוק מסמר אחד לתוך הגדר
עד שינעץ לגמרי"
|
"תגיד", שאלתי את חברי הטוב שמוליק, "אתה מאמין בסקס בערב
הראשון?"
שמוליק הסב אלי את מבטו ועל פניו תמיהה כאילו שבזה הרגע נחתתי
על ידו רכוב על גבי מטאטא.
|
ידיה הנפלאות, על עורפי, החום הבילתי טבעי המוקרן מידיה אל
ראשי, משכח את הכאב הפועם בעורפי, אלה הם הזכרונות המתפתלים
במוחי, עכשיו, אחרי, יחד עם עוד אלפי הבהקים מאותו אחר צהרים
קסום ויחיד שביליתי איתה.
|
הנערה היחידה שאיתה חש בנוח הייתה שרה. שרה היא שכנתו במעלה
הרחוב ואף אחד מהם לא זכר את הנסיבות שהביאו לחיבור בינם. שרה
היתה נערה חכמה אשר למדה בכיתה אחת נמוכה יותר אבל כבר בגיל
ארבע עשרה, נראתה כאשה קטנה. גוף מלא שדים מוצקים שיער בהיר
ועיני שקד חומות ורגיש
|
גופותינו הדוקים בריקוד איטי
לובני לחלקות שחור גופך כהבנה ושנהב
ואני זקוק למגע בדיוק כמותך, אלילה שחורה
ואנו מנגנים יחדיו
|
אש אהבתי שינתה צבעה
מאדום יוקד של שושנה
לצהוב בוהק של חמנייה
|
אש אהבתי שינתה צבעה
מאדום יוקד של שושנה
לצהוב בוהק של חמנייה
|
את נגעת בי בעומק אין קץ
במקום בו שוכן עכשיו רק כאב
במקום שבו בודדים חשים
קשרים כה עמוקים ועזים
וייסורי אהבה כה קשים.
|
את שם בניכר ואינך
וחור בנפשי הותרת בלכתך
וכמיהה עזה למראך ולקולך
וכאב הגוף והשתוקקות למגעך
|
עיניו חשוקות ואצבעותיו ארוכות
מלטפות, פורטות, מספרות,
מרפרפות כליטוף של אישה
ידיו כידיה נוגעות בהבנה
וצליל קסום נישא כאנקת עדנה.
|
החיים הם זיכרונות
מה שואבם ממגרות חיינו לא נדע
מה מביאם לתודעתנו לא נמצא
נדע רק, כי בנו הם.
|
רקדנו ביחד בליל סופה
צמודים זה לזו בשקיקה
את מחייכת עיני עצומות
וליבותינו הולמים ואצבעותינו שלובות.
|
בדרך, שלחה השמש חרבות אורה
מבעד לקרעי העננים כהילה,
צובעת את רצרצי הגלים
בכסף חם ובוהק הניתז אל הפנים.
|
ירח מלא ועגול כמטבע זהב,
שופך אורו כגביע חלב נמזג,
על שדה תירס מרשרש ברוח
על דרך עפר ומכונית.
וצרצרי הלילה מנגנים את שירם
אולי כסרנדה לאהובתם.
|
המילים מבזיקות בשולי תודעתי
קרעי משפטים ושברי דימויים,
כולם מתחבטים בתוככי מוחי.
ריבוא רעיונות הופכים לשירים
רק עת הנייר והעט נפגשים.
|
בין תקווה ויאוש סובבים חיי
עיתים כסומא בלב מערה
הרואה נצנוץ בהרה באפלה
ואינו יודע אם זו רכבת היאוש
או היציאה.
|
עליתי מהזרם הקר והצורב
נוטף בערומי וחרבי שלופה מנדנה,
עת ראיתי לובן משי עורך
זוהר מתוך ירק הדשא על הגדה
וכתמי הצל והאור שפוכים על חזך
|
גמעתי ליטרים של קפה
וצפיתי בעיניים הרבה
משקיע נפשי וכוחי
מקווה לאותו זיק מצית
לאותה מחצית
שתצית מחדש את אש אהבתי.
|
היית בחדרי
שכבת במיטתי,
ריח בושמך וגופך
נמזג בשלי.
|
הלכתי ממך לצליל אנקתך
ומחיתי דימעתי והחנקתי בכיי
אבל ידוע ידעתי כי זאת הרגשתי
|
תהליך התרחקותו מהבית וההשתקעות בעבודה, היה תהליך שהזין את
עצמו. על מנת להימלט ממריבות אינסופיות וחסרות טעם ותכלית עם
אשתו, שהמילים בבקשה, סליחה ותודה נעדרו משום מה ממילונה,
העדיף, על כן, להשקיע עצמו וזמנו בעבודה עד לשעה מאוחרת בכל
ערב.
|
בערב דצמבר קר, ומתוך רגש מוחלט של חוסר אכפתיות
ובאימפולסיביות מוחלטת, החליט להתלבש ולצאת על מנת למצוא חברה,
להיות בין אנשים, לשתות ולהשתכר או סתם אולי למצוא אוזן קשבת
ולהאזין למוזיקה והעיקר לשכוח. כך פגש במיכל.
|
מאחר ולא הייתה בידיה שום בררה למעשה לגבי הפגישה, חשב שיקרה
אחת משתיים: שהיא לא תופיע כלל ובמקרה זה התכוון לאחר המתנה
קצרה להטביע את אכזבתו בכוסית, הפעם לבדו, או שתופיע תגיד שהיא
מתחרטת ותיסע לדרכה.
|
לעולם אל תפריע/י למישהו המחמיא לך.
|
תמיד צור/י קשר זוגי עם איש או אשה אתם את/ה אוהב/ת לשוחח.
כשתזדקנו, היכולת לשוחח תהא הדבר החשוב והמשמעותי ביותר.
|
צילום של אישה אינדיאנית וילדתה ע"י טמבו מאצ'י פרו. סרוק
ברזולוציה של שלוש מאות די פי אי
|
צלום צבע סרוק ברזולוציה של 200 נקודות לאינץ אפריל 2001 פרג
צ'כיה
|
זריחה חורפית בדרך לגליל צפונה לכרמיאל בסביבות שש וחצי בבוקר
|
צילום פנורמי משולב מהדבקת שלושה צילומים. צולם אפריל 2000.
|
שני צילומים של פרק ע"ש יצחק רבין בלימה פרו, סרוקים במחשב
ברזולוציה של 300 DPI. צולם באפריל 2000.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קוס אמק, שכחתי
את קשקשתא סגור
במכונית בלי
אויר.
אמא של חביתוש |
|
