|
עמי חלמיש מורה למחשבים ואינטרנט,יועץ טיולים
לתאילנד, כותב לאתרי טיולים, סיפורים ופרוזה, שחקן
תיאטרון הרבה הצגות מאחורי, יודע אינטרנט וקידם
אתרים, אוהב חידושים, ושינויים, אוהב להקשיב לכל אחד
, מעל גיל 60 ,מנתץ מיתוסים שחוקים =ההורים שלי
היו הזבל בהיתגלמותו,בינתיים אימא שלי לא קיימת
עבורי, אחותי לקחה את הרכוש, אני לא יודע איך נשארו
בי ניצוצות של עליזות,
ושמחת חיים.
למי שיש שאלות , יש כתובת ami. chalamish@gmail.com
"אולדי" היה הדינוזאור האחרון בעולם,יום אחד הוא פוסע בין
הסלעים הגדולים
כשעיניו מסונורות מבוהק השלג האחרון,תר אחר מעט מזון בשממת
הקרח
|
הכל נגמר בין שנינו. ידעתי שזה עומד לקרות.הרגשתי את זה מתקרב,
ובכל זאת לא עשיתי דבר.
|
נושא הפחמים היה אדם מאוד זקן , שכל חייו היה ממלא את שקו
פחמים.
|
את האירוע שבו מדובר מעולם לא פרסמתי., 40 שנה שומר אני אירוע
זה בתוכי. כולם ידעו ושתקו
|
אהבת נעורי את אהובתי היפה
מאהבה זו לעולם לא אשבע.
אדמת הטרשים ספגה את דמעתי
רבבות רגבים שמעו את תחינתי.
|
כל פעם שאאחר אזכור שאולי זה לטובה.
וקיבלתי את חיי במתנה.
|
מי יודע עבור מה אנחנו חיים ?
מי יודע עבור מה אנחנו נלחמים.
|
הלכתי אליך לראות
אם אתה עוד אחד ויחיד.
אליך הגעתי וראיתי שאתה
כבר לא.
|
כאשר נפרדנו לשלום
חשבתי שהכל היה חלום
לא זכרתי את דמותך
זכרתי את נשימתך
|
ציפורים זה דרורים
דרורים זה חופש
חופש זה מתנה
חום וקצת חמלה.
|
אני זוחל בין הסלעים
כמו טנק שגלגליו נעים
|
כבודו של אדם במקומו
כאשר הוא מאמין בעצמו.
ברצותו עליו שומר
ברצותו עליו מוותר
|
כשילדתי הקטנה מתה
אלוהים שלח מלאך לבן למטה.
המלאך פרש כנפיים
ולקח את הילדה לשמיים.
|
חלמתי שעזבתי
חשבתי שבכיתי
לא היה חבל
נשאר רק אבל
|
יודע אני שלפעמים יש בידי
אוצר גדול וחד פעמי
לעולם לא עלה בדעתי
מתי זה התפוח האמיתי
|
מיכתב ללא נמען
מר וכבד המטען
סוף ללא התחלה
כמו מחלה
|
לא קל למצא חברים
כאשר המרחבים ריקים
|
סביב החומה שקטו הגלים
על מים סוערים מגולגלים.
לרחוק נישאים
מבטי נביאים.
|
יונה לבנת כנף
יונה לבנה שלי
פתחת לי צוהר ללבך
|
אחכה לך בשדות
אחכה לך בגשם
|
נתמלאתי חמת כעס וזעם
על עבים בשמים, הברק והרעם.
על הלמות טיפות המים בזעף
המאימות לפוצץ כל רעף.
|
למה יש לפעמים
מגירות ומדפים ,
בסתר גדלים , תופחים,
לעולם לא נפתחים ?
|
האם תהיי לצידי
כאשר אדמם אל מותי
|
חלומות יקרים מן העולם עוברים
כלאחר מבול איתנים.
נשטפים כלא היו
לא נבראו.
|
לא הסכמתי לתת לך
את פרח הלילך.
לא הראתי לך
איך ליבי נפתח.
|
אני ועצמי כולי, ולא עוד.
הדגים קיבלו אותי. קיבלו כמו שאני, ככה, סתם
נקי, חלק, ישר, לבן.
הדגים לא יודעים חוכמות.
הם מבינים עניין, יודעים הכל.
|
אהבתי את הצחוק הניבט מעינייך
אהבתי את המבט התמים
.וידעתי שלא אוהב עוד לעולם.
|
סליחה שבאתי עולם יקר
הנה הגעתי למקום קר.
לא שאלו אותי אם אני רוצה
לא הודיעו לי מתי אני יוצא.
|
פנים של ילד אמת אומרים
אין מסכה שלפניו תתאים.
|
ראיתי את הבוכים חינם
הדומעים על אלה שאינם
|
כשירד הגשם בחצי היום
ראיתי אותך באדום
וזכרתי כי אדום שלך
זה האפור שלי
|
האם תהיי לצידי
כאשר אדמם אל מותי
|
אם תוכל להביט בעיני אנשים
לומר אנחנו לא אדישים.
אם תוכל להגיד אמת לכאורה
להבטיח שכלום לא קרה.
|
שמעתי את קולך הקטוע
וקצת יבבות חלושות
חיפשתיך לידי
וגם ברדיוס גדול
|
למה זה קורה לי
אני בנאדם טוב
|
תמיד הנופלים ראשונים בשורה
היום הם עוזבים אותנו כקבוצה
צעירים היו.
|
יקירי עם מותך ללא עת
גם חלק ממני מת.
למה אתה עלית אלעל ?
זאת את מי אשאל
|
זהו עזבת אותי
היית כמעט אחותי.
אהבה זוחלת תחת לעור
מחכה לאוויר, לקצת אור.
|
שלום לך ליבי
אתה עוד שלי?
|
בני, קבלת את הכל
טוב, רע, ושעון החול.
תבונה לחיות עם קוץ
לדלות משיבולים מוץ.
|
יחי המהפכה שתהיה.
בתקווה שכולנו נחיה.
יבואו ימים של שמחה.
יבואו ימים של אהבה.
|
אהבתי עצים
אהבתי פרחים
כולם בקיץ פרחו
פתאום בחורף נבלו
|
למה יש לב שבור
שקוע באגם עכור.
זאב הרים שואג צהלות
גרון שסוף,ניחר עד כלות ?
|
ראיתי פעם צפרים
פורשות כנף אל ההרים.
תחת כנפן שלום
אפור צבען כבחלום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שמור על הראש
הקורות נמוכות.
אחד שנדפק |
|
