|
 היו זמנים שיכולתי להסתכל על מים זזים
ולא חשבו שזה מוזר. |
פעם היא רצתה להיות מאהבת של גוגן...
היום היא תהיה מוכנה להתפשר על סתם מישהו שיחבק
אותה.
היא רצה לשירותים ורכנה מעל האסלה, התחילה להקיא, שוב פעם. הוא
הגיע מיד אחריה והחזיק לה את השיער. שניהם היו עם עיניים
אדומות מבכי. הוא ניסה להרגיע אותה.
|
פתאום קלטתי שאני יושבת על האסלה ובוהה בחתיכת פלסטיק עם פס
ורוד עליה. מהחלון שלי בשירותים רואים את הפאב של לארס.
אמסטרדם.
|
ואני רוצה לכעוס! אני רוצה לצעוק ולצרוח ולבעוט בקיר ולשבור את
הרגל שלי עם מחבט בייסבול ולזרוק את הפלאפון לפח כדי שהמזכירה
של הפסיכולוג לא תתקשר לקבוע לי עוד תור.
|
לא הצלחתי להבין למה אחרי שאמרת לי שאתה מאוהב בי, עזבת אותי.
|
"אתה מרגיש את זה גם?"
"מה?"
"הבלונים. הם זזים לפי הקצב של המוזיקה. וואו, ג'ימי
הנדריקס.."
|
ילדה בת 18, עם פרצוף הרבה יותר מידי רציני ממה שראוי שיהיה
לה. ואיך שהיא נראית כאילו תמיד טוב לה, והחיוך שלה. החיוך
הזה, שתמיד שם, אפילו כשהיא צריכה להתמודד עם גברים בגיל
העמידה שבאים לבאר סאדו-מאזו רק בשביל הקיק.
|
ההלוויה של עומרי נמשכה ארבעים וחמש דקות מקסימום. זה התחיל
באחת עשרה, היה מאוד מכובד. המפקד שלו נאם קצת, וטליה, אחותו,
קראה שיר שהוא אהב. לא רציתי להגיד לה שעומרי כבר שנתיים לא
יכול לשמוע את השיר הזה... הוא היה החבר הכי טוב שלי.
|
הפסיבית אמרה שוב שהיא מצטערת, אבל היא לא יכולה יותר. יש
רגעים שבהם היא מרגישה כאילו הכל סוגר עליה והיא נחנקת.
האקטיבית הסתכלה עליה, ואז נשמעה ירייה.
ירייה שרק תמה יכלה לשמוע. ואז במראה נראתה רק הפסיבית.
המאניה הלכה. נשארה רק דיפרסיה.
|
הייתי שם בשבילך כשבכית.
הייתי שם בשבילך כשרצית.
בגלל המשפחה, בגלל השמיים ובגלל החולות.
ובייחוד כי היית.
|
לא מוות מחכה לך
בת אלמוות מקודשת...
|
לדעת שזו אני.
בלי ניסיונות להסביר, בלי שאלות מרחפות. זה קופי טייבל כשאני
שותה רק דיאט קולה.
זה מיותר.
|
אמרת שאתה לא יכול לראות אותי יותר ככה, שכואב לך יותר מידי.
ניסיתי ללחוש לך, אבל קשה לי להוציא קול.
רציתי להגיד לך שאתה יכול לנצח את הרגשות האלה, אני תמיד אוהב
אותך.
|
אתה כל מה שאישה אי פעם רצתה.
אתה כל מה שאני רוצה...
אבל אתה תשרוף אותי.
|
את יודעת שבגללך אני מצלמת את הירח בלילה?
אמא שלי אומרת שאני מבזבזת פילם שלם על לצלם את הירח בלילה. את
יודעת שאני עושה את זה רק מאז שהתאבדת?
|
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
