|
אני אוהבת לכתוב סיפורים. זה כמו לשחק במציאות;
לרקום שקרים מחוטים של אמת.
לכתוב, זה בעצם לקחת רגש שלך ולהוסיף לו מחשבה שעברה
לך בראש, משפט ששמעת ברדיו ומישיהי שהתישבה לידך
באוטובוס. לגבש אותם ביחד; להפוך אותם, לשנות קצת
זוית ולהעמיק את הצבע. להדגיש את הקוים ולמלא את
החסר.
ואז מקבלים סיפור.
ואם הוא סיפור ממש טוב? הוא יגרום למישהו לצחוק או
לבכות.
אלוהי הזכוכית שיושב בשמיים ועוזר לאנשים ואוהב אותם. לוהי
הזכוכית שהבטיח לו שיגרום לאבא להיות יותר בבית. שיגרום לאמא
לחזור.
|
הממשלה החליטה על פרויקט "הומני" לפיצוי על האבדות הכבדות.
בעזרתו כמובן גם הצליחה לחסוך בכספים והקטינה את הפיצוץ בבתי
היתומים. היא קיבלה את הילד הזה, שאיבד את אמו. היא לא רצתה
אותו.
|
פגשתי אותו ביער. אני זוכר איך הוא בא אלי ואמר: "אורן, למה
אתה בוכה?" ואני הרמתי אליו עיניים אדומות ונפוחות ואמרתי
שהלכתי לאיבוד, שאמא כעסה עלי בגלל שהרסתי את הנעליים החדשות,
ושהיה לי שוקולד והוא נפל על הרצפה.
|
ליאב הולך לחוג כדורגל ביום שלישי.
המאכל האהוב עליו הוא קרמבו, ואחר כך גלידה.
הסרט האהוב עליו הוא טרזן של דיסני. הוא צופה בו שוב ושוב.
הוא אוהב איך שאמא מקריאה לו סיפור לפני השינה.
הוא שונא להתקלח.
|
מר רודפלד היה רק איש זקן. איש מסוכן, רוצח, אבל זקן. הייתי
מצליח לברוח אם הוא היה מנסה לעשות לי משהו. אבל אני לא אברח.
אני לא אברח לפני שאעשה את מה שאני צריך לעשות, ואראה להם.
אראה להם מי גבר באמת.
"אתה בסדר גיא?" שאל מר רודפלד, וליטף במעין רוך מהסס את שע
|
באותו הזמן ירד גשם, ורציתי לצאת לשחק בחוץ, אבל אימא לא
הסכימה. היא החזיקה את ידי חזק, עד שממש הכאיבה לי ונהייתה
לבנה. אז היא התחילה לבכות ונבהלתי. היא התכופפה וחיבקה אותי
חזק, והרגשתי את גופה רועד. התחלתי לפחד ולא ידעתי למה.
|
העיר המחורבנת הזאת כבר מזמן אבדה. אני לא מבין למה בכלל אני
עוד ממשיך להילחם.
אולי כי עוד יש לי תקווה. מעט.
ממש מעט.
רמת התקווה שלי מצביעה על חמישה אחוזים.
אבל אני גורם לכל השאר להאמין שיותר.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
