|
כאילו היו מראה של מוסר ומצפון, אני מביט בהם ורואה את
חסרונותי ומגרעותי שלי, וכל הדברים הרעים שעשיתי, כל המחשבות
הטמאות שהחבאתי, צפים ועולים מול העיניים, והם יודעים הכל,
קוראים הכל, מרגישים הכל.
|
"על מה את חושבת?" אתה שואל, מחייך לראווה.
"על המוות." אני עונה בפשטות ומישירה מבט אל החוץ. תחילה הדשא
הירוק, הרך, לאחריו גדר המתכת המחלידה ועץ האלון המט ליפול.
ולבסוף, השמיים, כתמיד.
|
זיעתי שלי אף פעם לא מתוקה
לא משב של ניחוח פרחים, לא פקעת זיכרונות ילדות של פעם
|
|
|
שלום אלוהים, זו
אנה.
כבר שבוע שלא
אוננתי מפאת
כבוד אל אחיותיי
לנפש- הנזירות.
וכל פעם שאני
רואה את מוביל
המיים, שני
דליים מכבידים
משקלו וזרועותיו
החסונות מתפקעות
מקושי המסע,
פשוט בא לי
לקרוע את חולצתו
ומכנסיו ולבצע
בו מין אוראלי
מהיר חושני
ופראי.
עד כאן להיום.
שלך, אנה
התמימה. |
|
