[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אלונוש גוטמן
מי ? ME !

ICQ 334795153 334795153
אל היוצרים המוערכים על ידי אלונוש גוטמן
נולד לשלהיי אפריל 1989

מצב אישי:רווק מינוס ילד פלוס אחת
מין: כלב





ברוך אתה ה' בורא פרי הדעת, אמן.

ארור  אתה אדם שנגסת תם, שמן.

(האומנם?...







לרשימת יצירות השירה החדשות
הבעיתיות עם בעיה זה איך הוא מתמודד איתה
כפי שחכם אמר שנים אחורה:
"זה הכל בעיניי המתבונן"

מאוד מרענן
הסיפור על השכן,
כמה בתים של סיפור קצר
על מעיין עוף מוזר

לבוש גלימה טיפה סגול טיפה כתומה
אוחז פטיש 7 קילו ופורץ חומה.

ג'ימי ג'ימיני גלם הלך לאיבוד בין עצי שחור
מעליו עיט מתנוסס והאדמה היא כפור
הלילה השמש הלכה לישון
והירח צוחק ברקע צוחק המון

הוא פותח מחצית העין
לאחר ליטוף השמש את העפעף
ממש עניין של שניות ויעלה הנוסף...
העיניים פתוחות לעולם.

זוועות בפיו, לשונות שחורות והן לא באמת יודעות.
הרקע לא מבין את העיקר, בחוץ חם ואצלו קר

הוא מנסה לגעת במעטפת עדינה
שכוללת בה הכל מהכל וכל סוג של אווירה

לחשושים של
דיכאון
רודפים את אוזן
ימין
מה לקוי ומה נכון
שואל אני את
אור היום.

צריך צעדים לנקוט, ויש עוד דמעות לבכות
אומרים שהמורד האמיתי צועד לבד
אני אומר שהוא צריך יד מושטת,
עקב הרגשה שהעולם בו בגד.

יצורים משונים שהולכים ברחובות
יצורים מוזרים שיושבים מול המורות
יצורים משונים אלה שמנהלים ממשלות.

נאמר שמיים סגולים מבצל
ואתם תאמינו לשירה ככלל
ההמון אוכל המון גם כשזה לא נעים בחיך
אספסוף גם כשעצוב הוא מחייך

הרבה אבק נאגר על היד שלא לחצת זה זמן,
האדון אומר: "היה לי בבטן שאתה לא מכאן"
מחליט לשמור על קר רוח ובכל זאת חום עולה
אתה קם מסתובב והולך במסקנה שהערב נהיה חולה.

הפנתר השחור,
או יותר נכון הכבשה
מלאה בגועל מעלה חיבה,

אז צעקתי על הגיטרה שתצרח תווים
ניסיתי באמת, אפילו עירבתי מבינים.
דחפתי מכות על "כר" התוף
פיטמתי אותם בבירה ובעוף.

השיער הזהוב והמבט הקרוב
עושים לי בטוח על הלב רק טוב,
והוא שואל ולא נשאל
ולאלף זה לא מחדל

ייסורים
שלושה כדורים שמרקדים
תחת פיקוד ידיו
וחיוך קורע פנים
כדרך אגב

את מאירה מסנוורת עם הילה קצת צורמת
את עושה צחוק מהחרגול את מלכת הכוורת
אבל הכול שכבות זה הכל מסיכה, הרי ש...
בחשכה את מחפשת יד לגעת בה יד מנחה.

השלגון אט אט מטפטף
את העולם עוטה מסך אפור
ניצוץ בהיר משתקף

רשמתי ביומן המסע
"מה בדרכי, לי להגיד הוא ניסה?"
הרפתקה ארוכה להתחלה של סוף
שעוד רחוק כמו השמש מהחוף.

מוגש באהבה האפרסק
אהבה לטעם שמרסק
צלילות ברבים
לצלול אליו רוצים

הגות
"לא אכפת לי, לא אכפת לי, לא אכפת לי"
אמר בראושו כמו ילד קטן.
ההחלטה לעולם להיות שאנן-
התקבלה פה אחד אצלו בראש.

זה עדיין לי לא נגמר,
עוד כמה שעות ואני במחר

זה קורה כשהראש נשבר לרסיסים/מפתיע חיות מפתיע גם אנשים/מופע
הוללות שכולל עננים

היא אהבה ראשונה
עזרה לי לסלול כביש ולפרוץ חומה
היא עזרה ראשונה
היא הקריבה והיית רבות לסוליה נוחה

מצב
התחלה של הסוף, סוף סוף
באה אתכם לאסוף, סוף סוף
מרימה בכוח כמו מנוף.

הרוח הסריחה מאלכוהול
ליד הפאב יצאנו במחול
של
עליזות שיכורים

מזמין עצמי לתגרה, להחזיק עפעפיים פעורים
וזה עוד אחרי מפל ארוחה,
שמעצים נמנית כפי שאתם בוודאי יודעים

זה גל ששטף אותי ויצר בלאגן
משאית שדרסה ועפה מכאן,
זה קשת שחילקה לשניים ענן
מטוס שמתרסק וטייס שאנן,
זה מה שעובר עליי.

שוקד לאור הלילה ובוצר לאור היום
לאחר כריתה של ניבים במחשבה
עולה לדעתך דיוק בהגייה.

אני לא מסוגל לקפוץ מן הגשר,
להגיד שלום להסיר את הכתר.
בואו לחוות חוויה מהסוג הנועז,
לפעמים יש הרגשה שהחברה עטה עליי כמו בז.

מר שבלול, שב ללול
לדבר עם התרנגולות על הא ודא,
למבחר הכרבולות הוא היה חבר נודע,
לשיחות טפלות של מה במה.

השלום בונה סוכה,
מנסה בלי הצלחה,
הבסיס במקורו הוא רקוב.

אתם לא יודעים עד כמה
זה משגע לחשוב גברת
כל פעם אותה צרה רק בשינוי הדרת

אין כוח אין במוח. הבחוץ מצא שיש לרוח יש לקוח
אני לא כל כך בטוח שהוא היה צריך לנגוס בתפוח

היא לבד בלב האושר
שקט שעוטף נשמות
בדידות שקורעת נפשות.

למען האמת משקרים, לא לחינם.
אולם מצאתי הרגל זה רק אצל בני האדם.

עיקולים בדרך המחשבה
מה לעזעזל רוצה חווה
מסיטה את מבטי מהישר
דרכה מסתורית אפשר לומר

ספינה של שוטים מפליגה קדימה
בראשם חזיר מוכה בחבלות חיים
אבל ראש ישר, בעל כריזמה לאחרים.

הכח הטמון בעיפרון, לשפוך את הנפש.
פותח דלתות, בין השאר אל החופש.
גם שתהלך על שפת החוף של האי שפיות
תמיד תמצא את זה במילים, את אותה כנות.

4 מילים בודדות בעולם:
"אני אוהב אותך מכולם"
מסתובבות באוויר
"נעים להכיר".

טבע
אני אוהב אותה ?
אני חושק אותה.
אני רוצה אותה...
נשכח.

עכשיו אחר כך ומיקודם הייתי אחר
למדתי לברוח מהבריחה לא למהר
משגל, משגל. בשורה, בשורה.

עייפות של אחרי עבודה
לקשקש קצת עם האישה
איפה העניין בכזאת שיגרה

Its almost ready
for me & merry,
we are going to fly high

היין גורם לכולנו לזרוח
זוהי דרכי מהעולם לברוח
השפתיים נרדמות
המחשבה מתעוררת

עיקר עיסוקי הוא בשמיים
פתאום פורצים לי שניים
לתוך חלום מתוק מדי
זה אסור ולא כדאי.

נזלה טיפת מחשבה
למעיין עולם קסום
התערבבה ונעלמה

הפתעות פוגשים מידי רגע
אבל לא ידעתי שזה החומר
שממנו את עשויה

היינו לבד במיטה
אני על הכר
ואת במחשבה
שואל מדוע דווקא בך
היא דבקה.

אהבה מחתרתית
מונעת מלהגיע
לתחתית

כל הדרך נשמתי -
כל הדרך שמעתי -

"הרבה זמן לא חקרתם את החיים מהצד היפה שלהם"
"אנחנו שוקעים בעומס, שקועים בתוך הבוץ עמוס..."
"הבנת עמוס?..."

תחושתי
ניסתה להתחרות בארנב
שבראשה היה יפה ונאהב

אור הירח
סוחף עם הרוח

איש ואישה מטפסים קירות
מחפשים עיקר מעל החומות
ולא מוצאים

רצף התרחשויות
מביא לתחושה הזאת

אותו יום עכור
אותו יום אסור

אלוהים
זה הוא האחד,
שחלק חושבים שהוא בן, ויש שחושבים שהוא בת.
שהוא למעלה, למטה, אולי בין כולנו
זה ההוא שיודע באמת מאיפה באנו.

לא היה כל כך זהיר
קראו לו מר אמיר

לכתוב זה חובה שבראנו במשך השנים
אולי אפשר לקרוא לזה הרגל של נבזים

רואה ושותקת
מרגישה וחולמת
פגועה ואוהבת.

מתעב, אדם שלא אוהב
אוהב, מוזיקה שפורצת מהלב
מלבלב, כשלך כבר לא כואב.

פלאי החיים,
כל אחד מנסה למכור מה שאחרים רוצים.
כל אחד עם טובתו האישית
מנסה לנכל למען מטרה "עילאית" .

אלת מסטיק ושמש בגבה
מציאות החלום שלנו התגשמה
אור טהור ממשה
והחושך כמה שהוא יפה

יחסים
התעוררתי עם השמש ו...
נזכרתי איך היה לי אמש ש...
שכבנו אני והיא .

יקירי אני מבינה שלפעמים
הכעס משתלת על כל היצרים
אני יודעת שלא תמיד אפשר להיות מלאך

מוקפים דת זרה
עומדים על ארץ קרה
בשנת ארבעים ושמונה

קול צרוד ששואל שאלות
לא תמיד יודעים מה לו לענות
לא תמיד יודעים מה לא לענות

אני שבוי לעצמי
אני לעצמי שבוי.

אני שגוי אני נכון
אני המעט אני ההמון

באמת שבויים, באמת שקועים,
במציאות.
מלאים בהתמכרויות למים וכסף.
אי אפשר, אי אפשר לפתור

זה פשוט רכילות
על האמת של כולנו

רקדניות הקאן קאן
משועבדות ללילה
הן לא בורחות, אין לאן.

ואם תרצו אותנו לאכול
תפחיתו באבן תוסיפו חול
חן חן לכן
אכן לכן תשבעו

לקחת כוס שקופה
למלא אותה
טיפה מרה
השמחה תעלה על פני השטח
כך יתפוגג המתח
ומהו הלקח?

לחלומו גוון לבן
הרבה נודע שלא ידע
בחלומו איכר
שמדבר בעיקר

שתיקה, מעיקה, על מיקה
איננה חושבת מדוע ולמה
מה בראשה הוא איך וכיצד
מחשבות מסוג זה אני צד

נכנסתי לבית השלווה
שם הרעש נמצא מתחת לפניי האדמה.

הילדים משתוללים
יורים רקטות עושים קסמים
הבלגן הגדול עומד להתחיל.

יקירי בימים של אתמול
ניגנת לי אכזבה
הפכת ליבי מאדום לכחול.

שקט מעורר מחשבה
בלי כלום נשארתי
בלי רעש בלי אישה.

ראש ריק
ללא גבולות
ללא ספק.

שלב התעלמות מאורך החיים
פגיעה או חיזוק בשביל אחרים
עבור עצמי זה הוא שלב תרומה
לא בשביל כלום אני שר כל שנה

אנשים אנשים
מתחבאים מאחורי
טקסט וציורים

זריקה מידית למוח של חיוך מרוח
על השפתיים היבשות.

הדלתות נפתחות
האבנים מתגלגלות

את בשבילי כמו קיץ אביבי
הפרחים בשיאם המרשים
ואיתם כאחד כל האנשים.

דיבורים דיבורים על אבן גבירול
אולי והייתה לו אבן דרך עכשיו רק חול
פינת זיכרון קטנה
בתקופה של מה במה.

אהבה
הכל התחיל מהטיפה המרה
פורצת את חומות השיגרה

אנשי מערות - אנחנו
רדיפת שמלות - שיחקנו
חושקי נערות - אנחנו
עלמות שמתעלמות - אתן.

ג'ורג' קלינטון
ירד מהשמיים
עם בשורה
נשיא המוזיקה השחורה

אמונה
מחלה...עונש שאלוהים מביא לך.
ההסבר ההגיוני הוא וירוס או חיידק
מה שהרופא אומר אחרי שהוא בדק.

מסתובב שעון חול
מדגיש אתה לא יכול

רק איתכם אני
ורק איתכם לא עני
רק בשבילכם אבכה
ורק בשבילכם התיפה

ילדיו הקטנים
שאת היום לך לוקחים
תלמד להבין

בקדומים רוצחים את שנות השישים
למעלה חושבים, שזה משחק ילדים.

משהו מהעבר, משהו בלתי נשכח
ובכן אני יכול לערער על כך
ולהפריח...
מני מסקנות.

הרהור
יושבים על ספסל, מולנו יושב דוס , נראה קל.
עזבנו הלכנו קורבן אחר, אולי איתו יהיה מעניין יותר.

הומור
מבטים קלושים אתה לא מצליח ליצור
רק מנסה, ומרגיש שאתה נופל לתוך בור.

אלגוריה
הוא היא ואת
הלכו לטיול,
אט אט
הם הגיעו
לשביל שרונלול

אז אני עייף...
מאתמול בלילה
אבל הוא עייף,
מהחיים.

ממשיכים למות,
עוד מאז ועד תמיד
ממשיכים למות.

החלום האמריקאי
למות משיכרות
בארץ הסקס
הסמים
והכסף הגדול

תעסוקת היום היום
גורמת לי לחלום
על מחר שונה.

צפרדעים בכל מיני צבעים
רעים בלילות
טובים בימים

מחשבות מרצדות על מרקם ראשי
יוצרות דעות שמקשיבות רק לי.
ואני טוען שהמחלקה התמלאה עד אין
ואני טוען שהמחשבה מהנהנת לי כן.

איזה סמכות להגיד לנו - מה היא מהות.
בוגר אצילי של בית הספר, הפלצני.
סיים עם תעודת מצטיין
סתם חזיר בודד, בעצם הוא מסכן.

עולם מקטיפה
שיניי זהב מחמאה
הרבה נסתר ולא נודע,
אמר הטוב לרע.

אישה יפה מכאן
שלחה עיקר בסתם
לא נענתה לטוב
ביקשה להוד ועוד

גשרים מעל נהר רובצים אך ללא מעבר
הזקן נתקל באבן נופל ונשבר
איפה הם היו רגע לפני שגם אפילו לא היה כבר קר
אנשים טובים משותתים לצד הדרך זה מכבר.

אתם חולים במחלה ששמה הוא כסף
כל חייכם מזיעים לפרוטות חוסכים לנשף,
הנשף השחור של סוף הדרך
תרפו, תנו למרבד החיים ערך.

בתמצית מילים את בוערת
עולם ומלואו אצלו יוצרת

מבולבל משאלות של מה במה
חברות עם הירח, חוסר שינה
בתמימות נתקלתי בקו מחשבה.

חמשיר
הרגע הבנתי, הגיע הזמן שאלתי
מהעבר נלמד, מטעויות של יותר מאיש אחד.
ואת העתיד נבנה, שהידע עשיר בהרבה.

"נשק נא לי במתיקות"
"נשק נא לי בחריפות"
"רק נשק כבר והחדר בי מהות".

מאבד עשתונות
את קרובה ללא להיות

עוד מילדות ,שמחה מהממת
אישה אותם אף פעם לא משעממת.
עוד מילדות שמחה מחממת
שמחה שעל לבם של אנשי כפור מנגנת.

איך ש... כשמצבים משתנים
אתה מבין כמה פשוט היה
לנתק סטיגמות של אנשי אנשים.

ורוניקה מלכת הכת
מנהיגה ללילה מוחלט

המצפון - שליט הדעת והמחשבות
יחליט מי היפות ומי המכוערות.
משרת קטן של אלוהים

אני בזרועותיה המסורבלות
מה יקרה כשתקיפי עצמך חומות?

משוטטים בין שיחות של חובה
מתהלכים עם נשיקות שנאה,

התחלה יפה ככיפת השמיים,
אנחנו ביחד, זוג, שניים.

הליכה זקופה וראש מורם
מסתכלת מלמעלה על העולם
מתבודדת מרצון
ועדיין
בולטת בהמון

תחושתי
בלי מעשים כמו זוג קופים
על עץ בננה,
רוח בעיניים זה רק לשניים
חופש קהנא

קפיצת ראש למעיין המחשבה
מסתובב מנסה לחוש באפלה
נתקל בזכרון ילדות ישן
שדון סגול לוחש צא מכאן.

זה מגיע לי סתם כך מהצד,
כל פעם מפתיע מחדש איזה עיקול - בחיים שכאלה.

בין מציאות לחלום
אני באמצע המהומה, עומד דום.
מצדיע לאדון החלומות,
שהעניק לי רגעים אלה ליצור מחשבות.

אז אמרתי שנאמר והיא תאמר את המשפט המדובר
נתמקם מתחת לעץ האלון, נצנח לרוממות רוח מהפנטת.

החברה לועסת חזק והחזק ישאר עומד
זוהי ממש הדרך הנכונה
ואני ממש לא לפיה רוקד

פעימת לב לטובתי פעימת לב לטובתה
טוב לה, היא אוהבת, בשר חרוך.
טוב לו, הוא אוהב, בשר חתוך

הירח מעלה ריחות
של אהבה, של כתיבה
מטפטף טל קריר
של שירה

לא יודע מה הולך,
ומה נשאר.
לא יודע מי חתול,
ומי עכבר.
לא יודע מה לומר,
כשאת שקטה.

טירוף לגעת, במגע האור
כשהחיים כבר מסתיימים
עולה הכרה עמוקה מבפנים
לטפל ולעיקר

שועל אישה יפה וזקן מהלכים
ביער האור של הדובים הלבנים

יצא לי לבכות,
יצא לי לשמוח,
יצא לי לצעוק בכל הכח.

מנסה להשתלב בכביש
ודורס אותי איזה רגע מביש
העיף אותי לשוליי הדרך
גרם לי לשבת בצד להרגיש חסר ערך.

חלום
עכשיו, הרגע שלפני, אתה המחשבות ואלוהים
חושבים מה היה, מנתחים את החיים,
ובלי לשים ובדעת קלה, אתה עובר לעולם הבא.

כוכביי,
תמיד בשמיי ירח שחורים
כאורות תקווה לי מנצנצים.

כיסופים לנערה אדומת פנים
נחשפים לפניי מאיזה פינה מפולפלת בפנים.

כשאת יוצאת לעבודה - את בפרצוף נפלא
שאת מגיעה איתו למיטה - את בנפילה
בארוחת הצהריים - נופלים המאזניים
ואת עוטה מסך של דיכאון.

גיליתי ירח צבע אבקנים,
[את] רואה מה שלא רואים
סינוור, ועיוורון, והלכת לישון

חבל שאת לא פה ללטף
ראשי,
להשכיבני לישון.

על כביש החוף נוסע אבל מוקף קופים
המוזר הוא שהם קוראים לעצמם אנשים
כל אחד מנסה לכבוש פיסת עולם קטנה
לא ממש יתייחסו אם בדרך תעמוד ילדה

סחרחורת ושוקע
לים של מחשבות
תוהה איך זה לא להיות.

התחושות בדחיקה
אני לוקח כדור הרגעה
וגולש על ים משמעויות

קרבות קשים עברתי הלילה
אז שעוד לא ידעתי מה די לה

איך ש... הראש ריק
ואין שום מחשבה איתה לשחק,
שוקעים לפנטזיה אידיאלית.

לך סיפור דיבר
על אהבה שלא
תיגמר
שלשמיים תשאף
וככה לעד זה יכאב

אני לא מוצא
את הסיכה בערימת הקווים
אני מרגיש פחד שעולה
על גדותיו
וחושים מתחדדים.

חושק בה, חושק במה שאין
עוד מהתנ"ך, זהו טבעו של הבן,
חושב עצמו חזק ובריון
ובעצם ריקני בלי המון.

בריסים מזוקרים פתחת עיניים
לקראת עתיד
מה שלא קורא תמיד
הוא צעד לקראתך

הם טוחנים את המים
אבל יש שם תקווה בעיניים
גורם
להשתאות
על דעת הקהל

רובוט משרת את האדם
אשליה של הדור הישן
מרוץ לקדמה שלא נגמר לעולם.

עוד צומת דרכים מאתגר
כהרגלו של שביל חיים.
פעם דומה פעם אחר
זאת אנו כמובן יודעים

המחשבה מסולסלת
איש אינו יודע מאין באה,
ולאן הולכת.

מי לי אם לא את
התחושה מתקדמת לאט
עפה עם הרוח
ונהיית לקו שטוח
שמתעקם על פנייך.

גם כשלא בא לי
אני בוחש בסוכר
וגם שבא לי
וזה עדיין מר

לא מכיר ולא יודע
מה מאיתנו מונע
להיפגש להתנגש להתרגש.

גורם לך לראות צורות
בלעדיו לא יכולת לראות

שברתם קליפת אפרוח
שברתם אותה בכוח,
בזמן הטבע צריך היה לצאת לעולם
ואתם חשפתם אותו בזמן כה מוקדם.

מקום לכל אחד ואחד,
ששומר אצלו רגש חד.

עורב שחושב יונה
עוף מוזר אצלם בשגרה.

היום מתקתק שעות של שיעמום
מחכה למישהו, משהו שיגיד לך לקום

הוא על הסף דג דגים בכדי לשרוד
תעשיית החיים אותו עיפה מאוד,
ככה שזה מיד חובה
לשבת על שפת האגם עם, כוס בירה טובה.

מערכת ההוראה! עומדת מולנו כמו מראה
ומצביעה על שגיאותינו
איתם שכשכנו תקופה בחיינו

אוחזות האצבעות הקטנות את אצבע האב
נותנות גישה של רגש נותנות לו להרגיש נאהב.

מקרה מוזר של חיים במקרה
צירוף של מקרים נקודה.
צירוף של אירועים נקודה.
צירוף של מהלכים נקודה. בעצם פסיק,

מרוב בגדים לא רואים את החדר
מעודף בגדים איני רואה את הכתר
מהבלאגן לא רואים את הסדר.

מר מוזר מהלך בקצה ההר
כמעט ונוגע בשמיים מסתכל
על שאר האנושות, שלא תתקלקל.

בתקופה של סימני שאלה
הרבה מטוב ו... קצת מרע

אני יורד למטה,
עולה למעלה,
מסתובב לי, כל היום
ולבסוף לפתע הכל מסתדר לי, כמו חלום.

הפרפרים מתעוררים כשהיא מתעוררת
אני ממש ומרגיש את זה כשאת לידי דורכת
עדינה מקו המים , שקטה מהמלאך סקלאר.

את לא כמו כולם
את כמו פרח
פרח אדם
לשיא בורח

הכרוז מודיע
שהשקיע הגיע
וזמנכם לשקוע
בחלומות מתוקים.

צמחי בר חיות ובנות מתות, כשנפוליאון עם הדגל מונף
היטלר מסתכל על כל גזע, שלמעלה נמצא האף.

אני בדרכי אלייך
פגשתי יום יפה
אדוות מחשבה מתוקות
שמש בשמיים לצידה ענן נאה

לחות הקור על הזכוכית
מטשטשת את הראיה
כשאני יושב בתחנה המרכזית

קולות לא רגילים
קולות כאלה שלא באמת שומעים
קול דוקר עם חוד
קול שמשאיר טעם לעוד

טיפ טיפה מוכה סערה, אולי לטוב ואולי לרע
טיפ טיפה מתעקם מדי יום, עד שמתמלא תהום
זיק זיקה מתגלה ונאגרת מחלום לחלום.

כמיהה לדעת
השתוקקות בלי נחת
להבין רוח ולא חומר

אני הולך שם ואני עומד כאן / והעץ ירוק אבל כתום בגן / שם
הנשים יפות על השפה שלהן פצע לא כל כך קטן

מוכן לחוות חוויות מהסוג השכיח
בינתיים עוד לא סגרו אותי בסורג ובריח,
אך זו ברירה טבעית
להסחף על גל של מישהי נשית.

בוא ותן לי יד חבר
אני מבטיח שלא תצטער
נצא למסע מסוגנן במינו
לא לפראג ולא לרינו.

ואם היה יכול לכבוש עולם?
ולא להחזיק לב אישה תם

השמחה עם התופים
רק מוסיפה קצב לחיים,
באה ברגעים מופלאים

החלום מציאות הוא
המציאות צבועה
צבעונית וגדושה

ספק קבוע באנשים,
ספק בטבע, באלוהים.

טיב המעשה נבנה למעשה בנסיון
ולא בהסבר. (הוא רק יריית הפתיחה והכלבה המנחה...)

זחל מהעטיפה רוצה לברוח,
פרח עד לשמיים רוצה לפרוח,
את היטלר כל מה שעניין היה כוח.

ואם יכולתי לפרוח
שהשמש בראשי

טיפת גשם על עלה
צייד נשים עם רובה
תמימות, דבר כה ילדותי ויפה.

בקבוק בירה צונן מזיל דמעות /פרדס תפוזים עומד שורות שורות/
שדא עטוף בלבן העב/טלה בחיק אימו נאהב/

פותח עיניים וחושף עולם
שאיבד את צבע(י) השמש.

הוא בשמיים עושה אהבה עם השמש
בשבילו היא כל העולם.

כעס
שיכור מכעס! ואוהב.
די אישה! לשחק עם הלב.

קוסמת
מזמרת
מה על קצה לשונה.

צלילים צלילים
הם באים
לשטוף אותך עם הגלים

צער בכור
קשה ,
וטהור.

הלך לסיבוב בשדרה
פגש איזה זונה עשירה
תל אביבי אנונימי -
אני אתה.

כך היה
שקיש מצא לו את אחותו התאומה.

התעורר החשק השקט לאהוב,
כשהכל הפך מירוק לצהוב.

פטפוטי זקנים
פטפוטי מנקות
פטפוטי סטודנטים
פטפוטי פעוטות

שואה
אותם רגעים
בהם אתה מאפק את כל היצרים

שפתיו מלטפות שדייה
ועיניו עצומות לרווחה

של הקור המחמם
של העצב המשמח
של הרגש הקודח

ענן אפל
את השמש מקלל
שלא תזרח עלינו לעולם.

אני רוצה אותך בוכה
רוצה אותך צוחקת,
רואה אותך שותה

רצון להרוס ולבנות
רצון לחוש ולהיות
אחד מעל כולם
וכולם תחת אחד

פעם רציתי
כנראה שמציתי

מה המקרה
היום הוא מחר
מחר הוא היום
תלכו ותאמרו שלום.

שורשיי אנוש
עוטפים את ליבי
זה מתרחש שאת פה, איתי.

נסיון נואש לעשות קצת רעש, מהומה
בחיי שיגרת הקהילה
אפשר למתוח מיתרי קול ולקבל מבטים נוקבים
אפשר בשחור על לבן ולראות את הבעות הפנים

להתפנק על יום שישי
להרגיש עולם אמיתי
לענות על ה שאלות
ולומר להתראות

את השראה את הרס,
אישה נהווה עולם ומלואו מוצף ערס.

הרהור
אני רוצה לשיר שיר מחאה
אבל לא יוצא לי
אולי הוא יהפוך לשיר מחמאה
זה יותר נאה לי

קרע העם, לובשי השחור
סוחרים בפיתה, סוחרים באור.

מורד דגול וחכם סוחף עימו דור
עמוק עמוק אל הבור
ללא אחיזה קלה בדעת
ובכל זאת עיניים עם להט.

טענתי: "הכול או כלום כי
כבר אין לי כוח"
איזה משפט שכיח, שעוד ירדוף אותנו.
איזה משפט עם כוח, שעוד ירדף על ידינו

תודה אימא על האהבה
שננת לי גם שהייתי לבד בפינה,

"עוד לא אבדה תקוותנו"
כך שרו בקול אבותינו
לי התקווה מזמן הלכה לאיבוד
מגשש בחושך מנסה למצוא איחוד.

בני האדם בשר שכל ונשמה
הגיעו מפרץ עז של תשוקה.
אלוהים שכפי הנראה מאס בחיים
מצא אהבה ומילא בה חלקים ריקים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
Instead of: Snow White is in a coma - prince charming give
her a little kiss - she wake up - everybody live happily
ever after.

הדור שלנו.. קיבל על עצמו בין שאר המעמסות והשגעונות את שנות
ה-2000. אז מה?! מה זה אומר לעזאזל? הרי זה סתם מספר בלוח שנה
שאנחנו המצאנו לנוחיות היום יום... אבל האמת היא שלא.

שנולד תינוק, הוא נולד חסר דעת - תמים.
הוא אינו יודע דבר... לכן אינו מפחד מדבר... אינו מבין דבר...
אבל הוא שופע סקרנות, סקרנות שמובילה אותו למעשים שמובילים
אותו למסקנות שמובילות לפחדים ולידע... ולבסוף באיזשהו גיל
מסויים הסקרנות מובילה לסוף התמימות.

די! די גיברת, די אישה, די עם הנאיביות, די יקירה! את חייבת
להיגמל מהמציאות שיצרת.
את חייבת להתחיל ולהבין, זה לא הכל לחרבן ולהשתין, זה יותר מזה
כנראה, וכנראה שאת מאמינה לי, וכנראה שלקחת את זה ממני.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צילום מוצר
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

צבע
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
סידרה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
מי לעזאזל המציא
את המבטא
האוסטרלי?!


תרומה לבמה





יוצר מס' 27394. בבמה מאז 23/10/03 13:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלונוש גוטמן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה