|
נולדתי ב1972 - ומאז... אני חיי...
www.myspace.com\alon
.ביום שהיא מתה הרגשתי מן מחנק של דמעות שעומד לי בגרון,
הרגשתי כאילו השמיים נדבקו לאדמה ומחצו אותי. כל מי שראה אותי
ידע שאני באבל , עם הבגדים השחורים והשקיות מתחת לעיניים אשר
נקוו מתוך הרבה מריחואנה ואלכוהול שניסו לטשטש את הכאב אך לרוב
הגבירו אותו .
|
את מסתובבת עם הלב שלי בתוך התיק שלך, ולא אכפת לך בכלל.
לפעמים את הולכת עם התיק של השרטוטים וזה ממש לוחץ לו שם.
|
אחרי העבודה היום יצאתי עם המעיל החדש שלי שנתן לי קצת להרגיש
חשוב בעולם הזה, הלכתי כמובן לכיוון רחוב שינקין המקולל.
עברתי ליד החדר שלה , שהיה שלנו,וראיתי סופסוף אור.
המשכתי ללכת וחזרתי שוב לאלנבי , שם תפס אותי גשם זלעפות ,
והייתי מת להשתין.
עליתי אליה
|
להן מותר כל התקופה איתך לנתח את הזיון שהיה לכם אתמול בלילה
אם נהנית או סתם גמרת, או למה החדר שלך לא מעוצב , או למה אתה
לא מגולח.
תמיד הן חושבות שהן אוהבות יותר. זאת עובדה! הן לא משאירות לך
מקום לאהוב, אפילו אם אתה משוגע על הצל שלה הן מצליחות להשכיח
ממך
|
"תוציא את האצבע מהפה, אם לא תוציא אני לא אקח אותך איתי היום
לבלות, אז תתנהג יפה".אז אני מוציא את האצבע ,מנסה להראות
נורמלי , מתלבש ."אם אתה בא לבוש ככה אני הולכת לבד", היא
מתעצבנת.
תמיד היא מאיימת לעזוב אותי - ואני מפחד, עושה מה שהיא אומרת
|
ברגע שתהייה פצצה כזאת - אז נרסס את הפלסטינאים עם פצצה כזאת
ואז הם ישכחו הכל - אני מתכוון הכל . ישכחו למה הם שונאים
אותנו, את העובדה שדפקנו להם מכות והרגנו כל מיני אבות ואחים
ובני דודים
|
אז בפעם השניה היא הצליחה לשכנע אותי לצאת עם קרין. הסכמתי כי
הקרין הזאת ממש נראית טוב ,שווה אתגר ואולי אפילו אצליח
להתאהב בה.
ראיתי אותה כשהיא באה לומר לאיריס "היי " אופנתי אבל מאופק.
היא מאוד מטופחת ויודעת שהיא נראית טוב לעשרים ותשע שנותיה.
יצאנו
|
את כל נושא ההתעניינות הזאת ירשתי מנורית. היא לימדה אותי איך
להסתכל על בניינים , כי כל הזמן טענתי שהבניינים בתל אביב
מכוערים. שאני לא מבין את הבנייה המתוסבכת והמעורבבת הזאת.
והיא כסטודנטית לעיצוב (ובינוי) היתה מסבירה לי - אבל רק על
התקרות ,שום דבר מעבר.
|
ואת כל הנופים שהיו שלנו
אטביע בחול ואבני בזלת
ללא מצבה לעלות אליה.
|
אני בחור רומנטי
אין לי הרבה שאיפות
לא משחק את פוזת השרמנטי
נחבא אל הכלים- בין הבריות
|
חשבתי שאני אוהב, למעשה היתה זו
אשליה של מאווי
שדות כחולים של משי , פולשים לדימיוני
לא רוצה לגעת בטרוף הזמני
|
אזפת את עורך הצחור עד שיצרוב
ואת הירוק שבעינייך אשקה בדמעות
|
נכון הבטחתי לך דברים
ואת היית יפה מאוד
היינו שנינו ילדים
כן זו היתה תקופה כזאת
|
תני לי עוד דקה , לאהוב
לגעת בך מקרוב
|
alternatine song.........
|
guitars:Alon
drums:alon
bass:alon
vocals:alon
|
|
|
איש אחד נכנס
למסעדה, אז
המלצר שואל
אותו: "סלח לי
אדוני, אני יכול
לעניין אותך
במרק שלנו?" אז
האיש ענה: "לא,
אני לא חושב."
ופוף נעלם.
(ביסלי נרדם
בשיעור
פילוסופיה?). |
|
