|
היה זה לילה חשוך וארוך כמו רוב הלילות שלה בחודש האחרון! עבר
רק חודש מאז שהעבירו אותה לבית-יתומים, אבל לה זה נראה כאילו
שעברה כבר שנה שלמה!
והנה היא שוכבת במיטתה הקטנה עטופה בשמיכה מלוכלכת ודקה, רועדת
מקור ורק עיניה הגדולות העצובות והרטובות מדמעות נוצצות
|
הולך ונודד ממקום למקום
אני אנוכי ועצמי
|
רוצה שתחוש,
רוצה שתדע
מתי שאני זקוקה לך
שתבוא אליי בלי שום התרעה
|
הייתה לה משפחה אוהבת
שעכשיו כבר לא לצידה
הם רחוקים והם לא מבינים אותה
|
ילדה... אל תהי עצובה
ככה הם... החיים האלה
יש רגעים שמחים ויש גם עצובים
|
נתקלים בה סתם ככה,
ואפילו סליחה לא מבקשים
|
למה בני-אדם כל-כך אכזריים?
למה אנחנו הורסים ברגע את מה שבנינו שנים?
למה פוגעים באנשים שאנו אוהבים?
למה מעמידים פנים שאכפת לנו מאחרים,
אך ברגע של צרה ישר עוזבים ובורחים?
|
ישבתי לי בשיעור אנגלית וקשקשתי במחברת שלי כרגיל. זהו השיעור
השנוא עליי!
המורה הסבירה חומר על PAST SIMPLE בפעם ה-מאה... ובאותו הזמן
אני הייתי במקום אחר, רחוק מהשיעור הזה, שקעתי במחשבות
עמוקות... על משהו אחר לגמרי... על... מי ברא אותנו?
|
|
|
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
אז מאיפה בעצם
שותה הדג?
דגן? |
|
