|
שלומות לכם...
בראשית, אני רוצה להודות ל"במה", האתר המשובח- המשך
כך! (מעט ליקוקין מעט חינופין...)
ובכן-
היצירות שלי הן למעשה האמת שלי.
הן פורקן, הן גירוי, הן כלי הביטוי החזק והעצמתי
ביותר, שבעזרתו אני יכולה להאמין שיש באפשרותי
להשפיע- ולו במעט...
מקווה שכל הקורא יאהב,
אלונה.
חלל עצום, סגול, חשוך.
ריח מתקתק של בושם המהול בעור גופה החם.
הבד הארגמני הארוך עוטף אותה... משווה לה מראה מכושף כמעט,
יופי בלתי אנושי, נשיות מתפרצת.
מבט חודר חום, עמוק... נדמה כאילו היא רואה לתוכך.
|
יום יום אני נאלצת לראות אותם, את הפרצופים שאני כל כך שונאת -
מכוערים או יפים, זה לא משנה - הם דומים. אני נאלצת לשמוע אותם
משוחחים ביניהם על הדברים הכי נבובים וטפשיים שיכולים להיות.
להקשיב לצחקוקים הזהים של אותן הפוסטמות
|
|
|
אני לא מוכן
לאכול צדפות.
אני רוצה את
האוכל שלי מת -
לא חולה, לא
פצוע - מת.
וודי אלן |
|
