|
אלונה ילידת 1956 אם לשני ילדים חייל וחיילת
ומצטרפת למשפחה כלבת זאב בלגית אהובה ...למדה חינוך
לגיל הרך .תושבת הצפון ..אוהבת טבע נופים ובעלי
חיים גם בני אדם .וכן אוהבת לבטא את מחשבותיה בכתב.
יצור של לילה הנך
ילדה של יום
כל אשר תחפצי
ללא חוטים עכשיו
|
רבדים רבדים של שנים
כקלף בצבע השנהב
כעלים אשר עומדים לנשור
מסמנים את הימים שחלפו ואינם
|
כל ימיו עמד העץ בודד בפינה
ימים חלפו ארועים עברו
דמעות גם חיוכים חוו למרגלותיו
כל יום שחלף העיב
|
סחרחרת פלאים
על ציר איתן
ועולם כמנהגו נוהג
כאשר אנחנו על גבו
|
כל קרצוף מסיר עוד כתם
כל טבילה שוטפת הזוהמה בזרם
מביטה ומהרהרת היא
עיניה עטויות ערפל
|
בתום מלאכת ההרכבה מתפרשת
לה תמונת ויטראז' שבירה
מהממת ביופייה מנצנצת למרחק
חיים שלמים
|
לאחוז לאורך הלילה
לאחוז מעבר לזיכרונות
הייתי רוצה לתת לך עוד
להיות עוד ועוד
|
ענני אפלה מעלימים צבעי שקיעה
השחור משתלט ויוצר חשיכה
מסתלקת לה השמש בעצבות
מותירה אחריה קור ובדידות
והקשיש מתיישב לו בקדרות
על כיסא חורק מרוב בלות
|
עדינה כמו כלי עתיק מחרסינה שבירה
מקושטת על ידי פרח יפהפה שצובע את הלבן
הבטחות ותקוות שנארגים זה בזה
בתחרה עדינה ליצירה שבירה עדינה
|
ככה כל אחד מאתנו בהביטו פנימה
לא תמיד שלם אם מה שרואה
אבל כל אחד מאתנו הוא יצירה
עם קוים טובים ופחות טובים
|
ואתה אתה מביט בי
מושיט ידך
סוקרת פניך
סוקר מבטי...
|
מילה שנאלמה
מגע תפס מקומה
מילה שנלחשה
נגיעה של תחושה
|
פוסעת היא לאיטה
כפופה כנגד הרוח
מסיטה ביד מיוזעת
את קווצות שערה
|
נסחפת לעולם המילים מנגינות את לבה מרפדות
מרגישה כל טון וטון מתרגמת כל שיר
חייה שלה מוצאת עצמה בין השורות
כאילו כל שיר מדבר אליה
|
מבטך כה ממכר
מניעה את כולי לקראתך
נמשכת אליך עד בלי די
איני עומדת בקסמייך יקרה
|
פוסעת לי לאטי
על משעולי החיים
מביטה לצדדים
מתרחקת מהמהמורות
|
על המזנון תמונה ניצבת
זגוגית שקופה עוטפת אותה
מגנה חוצצת
מסגרת עתיקה של עץ
|
מצדו האחר של הירח
הפציע אור קודח
נשימה מרפרפת בעדנה
ידיים שלובות בתקווה
|
הוסיפה עליו מדורי אוכל וכתבות על ההוא שקנה ווילה,
הוסיפה עוד עמוד מודעות בעלות מסגרת שחורה
ונרדמה מכוסה באותה ערימה.
כל הלילה רטט גופה... מחשבותיה נדדו לגפרור
|
מחשבות שלעיתים בורחות
אל בורות של תהום נשכח
מוצאות זכרונות עם רסיסי דמעה
מחשבה על דברים שהיו
|
שוזרת את שניהם במארג קסום
במארג של רגעי אהבה
אוחזים יד ביד צועדים
לעבר שביל האחווה.
|
|
|
"תשקר! אל תשקר!
תשקר! אל תשקר!
או כן!"
הפיה ופינוקיו
ברגע אינטימי |
|
