[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אלון מזרחיאל היוצרים המעריכים את אלון מזרחי
אני כאן עכשיו, בזוית האוהבת שלי:

www.hazavit.com




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"אל לנו לשקוע בתרדמת-עצב" היה אחד המשפטים וגם, בפנים רטובות
מדמעות ובקול חנוק: "אנשים כמו יותם, אחיי ואחיותיי, אנשים
יקרים כמוהו, במותם הנאצל ציוו לנו את החיים".
עכשיו שהשגתי כל מה שרציתי, אני הולך להתגרש מהנכה המזדקנת
ומעוררת הרחמים הזאת (ולקחת חצי מהרכ

כשאמרו ברדיו שהפילו את עזריאלי, ישר ידעתי שזאת דנה

ביתספר
ומעשה שהיה כך היה:

יהדות
קאנו ודימבה הגיעו לארץ אחרי שלושה שבועות של ריצה רצופה. הם
עצרו לשתות משהו בקהיר אבל לא שנייה יותר מזה. כשהמירו את הכסף
הקנייתי שאותו קיבלו כמענק שחרור אצל סוחר שטיחים גרוזיני בשוק
הכרמל ואחרי שנתנו לו את העמלה הרגילה של שבעים ושניים אחוז,
הם גילו שיש ברש

את תרצה בלומשטיין דבר מכל אלה לא הרשים. "בתוליי לא יפלו
קורבן לרגשות בורגניים ורכושניים במובהק כמו אהבה ותאוות בשרים
המונית! בתולי הם בשר מבשרה של המהפכה והם שייכים לכל חבר
מפלגה באשר הוא ויוקרבו אך ורק לטובת מעמד הפועלים בכללותו".
לא שכנעו את תרצה בלומשט

"האקדח על הריצפה, מתחת לכיסא" ענה קים.

סיפור ילדים
"הלכתי היום בבוקר ואמרתי שאני רוצה לדבר עם מישהו. דברתי
איתו. לא עם זה שהכרת. מישהו אחר. ספרתי הכל, הכל", "דברים
נוראים".

אימה
אני רוצה לנבוע אהבה
שתנקה את הימים והרחובות והרציפים וקורות החיים
של כל הבוכים בחושך, אלה שמתג רחוק מהם שנות אור

אגדה
אני זוכר סיפורים מהתקופה ההיא על דובים ברחובות הראשיים של
מנהטן, על "מפלצות חומות" בקנברה, ועל כפרים שלמים באסיה
התיכונה שפונו מיושביהם עקב הופעות חוזרות ונשנות של מאות
דובים ברחובותיהם, באישון לילה ומשום מקום, מסתבר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מצב
אני אשב בחנות עם השוקולד צ'יפס, מחזורי עם אפשרות לקווי

אודה
מתחיל להיפרד מחיפה, אני, ולכן
סנטימנטאלי,
הנייד החדש המשוכלל שלי מעיר אותי עם
Rien qu'une larme

אינטרוספקטיבי
בואו ואפזם על אוזנכם ה
ערלה או קשובה, כל אחד ואחת כפי מידתם,
שיר על ילדים

אינטרוספקטיבי
והנה לי הווים לאינסוף - רצפים ולולאות של הווים,
טורים ותוהו ובוהו של הווים, מבוכים ודרקונים של הווים,
הווים שבורי לב והווים צוחקים לעצמם באוטובוסים,

אינטרוספקטיבי
"When they said 'repent'
I don't know what they meant"

אהבה
שאקח את המכונה הקטנה שיש לך בבטן, זו שהופכת את המים המינרלים
שאת שותה בלגימות של רבע שעה ויותר, כאילו את עולה באש,

אהבה
החורף בא אל חייך
ותפס אותך לא מוכנה
בגדי ים חושפניים ועור שהיה לו צבע של
שקיעה בירושלים

אהבה
"איפה שהיית אתה עד עכשיו, אחותך"

נוסטלגיה
הנה ההורים שלי מחייכים בערב חתונה

חשבתי כבר שנגזרה עלי בדידות מוחלטת וסופית

אהבה
הוא איש שאפשר לסמוך עליו
תמיד קינאתי
באהבה הבלתי מסויגת ובלתי מותנית

רומנטיקה
ישבתי, מוכה-אלם, אני זוכר,
מפחד למצמץ, לזוז, על סף היפנוזה,

הלל
יש משהו מיתולוגי
ברגע הזה :
את ישובה,
ישבנך על עקבייך,
מסביבך קצף תוססס

הלל
זאת האדמה
ואלה השמיים -
זו החוכמה הנדפסת בספרים

אינטרוספקטיבי
היא לא תצא והיא תישאר
והדרכים תישארנה אותן דרכים
וחוסר היכולת להצטער על משהו באמת ישאר

אודה
ורצה ישר לים, יודעת שגם הפעם
אני לא אוכל להתאפק
וארוץ אחרייך, זורק ת'שמשיה על החול

אמונה
זה לא דם שיש לי בורידים

גן עדן
הייתי רוצה להיות שם חתול בית
שקוראים לו קאת'ברט, בריטי,

שירה עתיקה
ככה את עושה לי להרגיש:
שהטבילה בתוכך תחסם ותחשל,
כמו שמעבדים מתכת.

אינטרוספקטיבי
אני זוכר את הכול, אני זוכר יותר מדי, אני זוכר עד שכואב לי
ואני לא יודע למה כואב לי - האם על מה שהיה ונגמר ואיננו עוד
או על מה שאיננו עכשיו,
או על מה שיהיה ואחר כך ייגמר וכבר לא יהיה עוד,
או על זה שכבר לא יהיה משהו שהתחיל אי שם
ושוב לא ייגמר.

ארוטי
מה הולך להיות עכשיו,
את יודעת,
נכון?

אינטרוספקטיבי
קוקטיילים אחוזים בידיהן של עלמות השורות הסדורות, הפזורות,
בשדות החיטה, תלמים חרוצים במחשבתי
מציתים אגדות ומנועי רחפות, ילד, לאן אתה שט,

כמו שרוכי סינר מתאווים באחורי גבה של מלצרית

חלום
מימין
תחתון תחרה מציץ מג'ינס מרד הנעורים של מלצרית
ומשמאל
ידיים משולבות של זוג בני חמישים, בערך,

מקום
ומה אם זה כל מה שיש?
המחשבות שלי, הכיבושים הרחוקים, השקיעה, הכרמל,
אופיר, פרנקו, שחר, חוס, רביע ורביע,
מיילס דייוויס ומקס וובר, הים ואני?

ארוטי
כי את תהיי הדר המגורה, ואני אהיה האלון
שעם הידיים שלו מביא לך עונגים קטנים כמו
עוגיות אגוזים מסוכרות

אלגיה
ילד שמת
שולל מהורה את הורותו

אודה
חיי מושתתים על רצף מופלא של הנחות
שערורייתיות במופרכותן, ברובן, חינניות, במיעוטן,
כשאני שיכור, או נלהב, או מאוהב:
מסעותיי מבוססים על תיאוריות ניווטיות פנטסטיות

הלל
הרוח מצמידה, חצופה, את חולצתן אל חזן
השרון שופע ומניב:

בלדה
אולי את תהיי שם גם, בעצמך,
עם גבות דרמטיות כמו של חנה רובינא ב"הדיבוק"
ותלתלים כמו של שגית
ועכשיו בעצם, כמו שאני חושב על זה,
גם שפתיים

הרהור
אבוד כמו מערכת שטעתה בחישוב מסלולה

הלל
כמה דז'ה וו, כמה רחמים שלא נכמרו
נכמרים עתה, במקום החילוני להכעיס הזה מתהווה
לילה של קדושה:
באתי, ראיתי, ניגפתי

אהבה
אני רוצה לאהוב אותך כאילו גבר ואישה
זה משהו ניסיוני

ארוטי
מעלה את דיוקנך על המסך שלפניי

כמיהה
איזו מין חיה הוא, הבנאדם, בלתי רצונית, קדורנית, קווים ישרים
בה אין

אינטרוספקטיבי
אבל הרפסודה שלו, אף על פי שהיא כתומה,

פוסטמודרניזם
ואם כך את הצעד, המחווה, השלב, האישה, שופכי המשמעות,
אל תחפש באופק, יד למצח, ואל תפציר בהם לבוא

מינימליסטי
את יודעת שהחיים שלי מתחילים

כמיהה
מה הוא חושב, כשהוא נתקל בזה שעל הדף
הוא מלא ברק
ובמציאות
הוא שפוף משהו, לא בפוקוס, מה הוא חושב?

אהבה
אולי זה הרחף-דחף בכפות הרגליים,
(שמחה נוטה לקיפצוצים)
ואולי זו בריזת ספטמבר,
(הסתיו נוטה להטביע את המחשבה
בגוונים נוגים של כתום)

הגות
מרפסת עץ פתוחה אל ההרים

אכזבה
ומה על האני המנסה לישון, ומה על האני המנסה לשים לוט

ואצבעות ארוכות ועדינות כמו של פיה שגדלה באמצעים אורגניים,
תמה ושקופה עד כדי חוסר קוהרנטיות, וטבעת הטורקיז הפשוטה הזאת

ארוטי
מה לאדמה חרוצה ולירכייך,
ומותנייך

וכשהופלתי מעל סוריה
מצלמות הטלוויזיה הראו
ילדות מדהימות ורהוטות

אינטרוספקטיבי
כמו ינוקא עם שכבת תודעה אחת (של הווה) בחרטומה של חסקה
כמעט עצמתי עיניים, מצפה לקצף שירדוף
את ריחו של המלח
ויקפוץ עליי.

אכזבה
אין אבוד יותר בעולם מאורות תועים שלא מעוררים בך דבר
מלבד רתיעה

פארודיה
את אומרת
שאת אוהבת אותי

כמיהה
כמה דם נשפך, בלי שאבין איך זה שחוקי הכבידה והתנע
חלים בלי יוצא מהכלל, לא מפסיק להאמין, אף על פי כן,
ביכולתי לעוף, או לפחות, לפחות,
ליפול יפה.

בלדה
בכאילו-סטואיות של פועל בניין
יושב על קורת ברזל בגובה שלוש מאות מטר
אוכל, בנחת, מקופסא, לוגם מהבירה,
זה הכי טוב בגובה הזה
והוא רואה אותה, בבניין ממול

נוסטלגיה
ילד הלך
לסוף המערב

יחסים
סקס כטריז בגלגלי הזמן, ואין טריז בגלגלי הזמן - מה שלא הולך
בסקס
אולי יילך בעוד יותר סקס -
סקס כתיעוש של עיקרון העונג - אולי מה שלא הולך בסקס
יילך ביותר ממנו,

מצב
רזה וגבוהה, צחת דיקציה וצחורת תווים, הגיונית,
נוכחת, מורגשת, סמיכה, חמה-עד-בוערת

מקבר
על שפת הנהר הן עומדות,
יחידת העילית,
בריגדת המפוחדות שלי:

אהבה
פעם אקח אותך לרוץ
יד ביד, לרוץ, שנינו,
קרוב אל קיצה של ממלכת המים:

ארספואטיקה
דע את האין ואת הריק ואת הלא-כלום,
את עתודות היש דע, את ממגורות האפשרי על ריצודם באגמי העתה,

אלוהים
וההתגלויות הליליות האלה אומרות לי

ארוטי
הרוק הנוזל
מקצה הזין שלי
ועד בסיסו

אמונה
חיוך אחד של תינוק,
למי אתה שומר אותו

שנות השמונים הלכו כמו שהן באו

אודה
הזונה והזאב, המלכה והעבד, חיילי המדרכה והמהלכות מעדנות,
האחים והאחיות, כולם, בצילה של המכונה,
מציצים או מציגים, מתלבשים או מתפשטים, בכף היד או לא עוד לבד

ארוטי
והוא מדמיין את הזין חמום הראש שלו כמוט למופע החשפנות שלך,
הגבר הזה

מצב
תודעה דרוכה, צוואר משוך לאחור, פה פעור,

טוב ליבך הדובשני הזה
גורם לי שארצה להיות
רופא מנתח
לפשק במהלך איזמל אחד

הגות
אני דבר שלם

אינטרוספקטיבי
כמו שמה, כמו כל דבר חי,
היא מטפחת את השוב, את העוד, את האפקט המצטבר
של תנועה ומסה, חוק הגבר התנע, גל

ארוטי
מי אמר שבנים לא אוהבים לשחק בבובות?

כמיהה
ומשפחה שתתמוך בהחלטה שלך לעבור לחיות איתי
בבית לבן עם קירות עבים
על החוף בכרתים

אינטרוספקטיבי
אם הייתי מספר יכול להיות שהשורש הריבועי שלי היה
הרף עין אחד גנוז של נים ולא נים פעור ושליו
ועל כל זאת כבר לגמרי איש, עכשיו

אהבה
תקוות
נקוות
במאגרים
לרגלי ההרים -
כולם רוצים הביתה:

געגוע
התגלות הקוס הגדולה דווקא כן באה ככה,
במושב האחורי של האוטו של אבא של שלומי

טרילוגיה
והיא מחייכת, הבלונדה מהפרקליטות, אני בטוח בזה,
ובראש החוקי שלה חולפות מחשבות לא-משפטיות בעליל

מינימליסטי
עשי מעשה

מינימליסטי
דרכים שלך
במקום ללכת ישר
עושות פרסה
ואתה יודע למה לא רצית להסתובב לראות עד איפה

אהבה
פעם את ילדה קטנה שצריכה חיבה
ושיחבקו אותה, חזק
ופעם את
שדונית, טירנית, הופכת כולך

סונטה
אז בואי נלך! (יד מכה על דלפק!)

הרהור
ומה אז נדחק החוצה מרחם האפשרות
ונהיה - זו שאלת מליון הפרסים
הספרותיים - אין ספק, אין ספק:

גיהנום
להתפשט מולה עם גוף של אימא ועיניים של חברה מהתיכון
להתפשט עד מחנק ולשאול אותה מה עוד היא רוצה
ואם איזה שאון משאוניך הומה עוד
ולתת אגרוף לקיר ולקחת את הבגדים ולרצות לרוץ

מצב
ראש מתנדנד כמו כלב-דשבורד

געגוע
מבואות ורד סמוקים מדם -נעורים ויין
פאתיה אפופי מעשים שאין לעשותם, בדיעבד,
בואי אליה כרוך בהפשטה וזיכוך

ולמרות שחידודי הלשון שלי הם הצלחה גדולה,
הם לא פוגעים בלב הנכון, אני לא פוגע בלב הנכון,

מקום
כשהיינו ילדים, שלושתנו

מחאה
הבידוד החושי הכרוך בשהייה על הדוברה המזדיינת הזאת
חובר לחסך הוגינאלי החריף שאני חווה, מהחמורים שידעה הציונות,
ושניהם ביחד עושים אותי פעור
כמו משהו פעור מאוד, כמו משהו פעור מאוד מאוד אפילו,

ארספואטיקה
תגידי שלא יכולת להיוולד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מי שאיננו יודע לאהוב את חולשותיו כמו אלוהים קטן ורחום
סופו שחולשותיו תשנאנה אותו שנאה מרה וכרויה ממוות

ביקורתי
אולי כי זה דור בלי אהבה
ובגלל שהחיים נתפסים כמסע הסברה עצמית חובק עולם, כקורס
במידענות,
ובגלל שבכל הדברים יש כדי לשעשע, הכל אנדרסטייטמנט, הכל מופרך,

התבגרות
שרי חייכה אלי. שרי תמיד חייכה אלי. למעשה אני חושב שחוץ מבזמן
שהייתה שקועה בשיחה רצינית שרי חייכה תמיד (ואפילו אז היה רמז
לחיוך בעיניי החתולה שלה: רמז לחיוך שכאילו אמר "אני יודעת מה
באמת חשוב בחיים האלה ושום דבר שתגידו לא יצליח לבלבל אותי").


לרשימת יצירות המסה החדשות
וכן, מישהו צריך לעבוד בשביל שסניפים של רשתות בינלאומיות
לרהיטים ואוכל יהיו פתוחים לצמיתות וכן, למישהו הזה משלמים
הרבה פחות מידי בימות החול כדי שיהיה חייב לעבוד בסוף השבוע,
עצימת עיניים לא תועיל כאן.

תרבותית
ההתאהבות, מה דרוש כדי שתתלקח?
מדוע נדמה כי הדיוניסי מכל דחפיו של האדם הוא גם הספרטני שבהם,
שהרי די בהתנגנות מסוימת של הדיבור, במחווה אחת, במבט בודד כדי
להתאהב -

דעה
פילוסופיה נדמית בעינינו קרה ומרוחקת מידי מכיוון שלעולם אין
היא נועצת את שיניה בכאן ובעכשיו הפועמים והחיוניים, אלה
הבוערים בבטננו יותר מאלף שאלות תיאורטיות על מהות החיים, אלה
אשר אנחנו תופשים באופן בלתי אמצעי דרך חמשת החושים
(והאינטואיציה) שלנו




אל הארכיון האישי (57 יצירות מאורכבות)
המומינים תמיד
הולכים ערומים.
אז למה שהם
נכנסים לים הם
לובשים בגד ים?


תרומה לבמה





יוצר מס' 14367. בבמה מאז 27/7/02 19:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלון מזרחי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה