|
בני אדם הם כמו סיגריות.
יש קלים (לייט) ויש קשים (נובלס).
יש קטנים, גדולים, עבים, רזים ארוכים וקצרים.
יש טעימים, יש מגעילים ויש קובנים.
כולם הורסים ת'אוזון ומאלו שאנו אוהבים קשה להגמל.
לפעמים אני אפילו מרגיש כמו בדל,
שכשאני קצת נדלק אז כולם דורכים עליי.
אבל בסופו של דבר, כולנו גומרים כאפר.
אבל לעולם אסור להתייאש כי כשנגמרות השאיפות מתחילות
הנשיפות...
הם דפקו בדלת, שלושה אנשים. שני שוטרים עם כובע ביד ולפניהם
עמד איש עם עניבה. הוא דיבר בשקט, של רוגע, אבל המילים שיצאו
לאט חרישית תפסו את אמא שלי ברגליים והיא נפלה.
|
הוא שכב על הרצפה מטר ממני. המוח שלו היה שפוך לכל הכיוונים.
שאריות האבטיח רקדו בצלחת שבכיור ושלולית הדם שמאחוריו הדגישה
את גופו ברקע מזעזע.
בסה"כ חשבתי לעצמי, שהלוואי ויהיה לי פה אקדח.
כשכדורים לבנים של קלקר מעציץ באים במגע עם מיץ אבטיח נוצרת
משאלה.
|
מכאן ואילך גילחתי אותו מכל כיוון אפשרי- את הגלימה, את
הקילשון ואפילו את נעלי הגולף המלוקקות שלו לקחתי.
|
איך שיצאתי מהבית ועמדתי לחצות את הכביש
נתפסה לי הגלימה האדומה בעמוד תאורה.
|
בכוכב אחד קטן במערכת השמש גרו אנשים בלי שיניים. מלבד העובדה
שהאנשים שגרו שם לא יכלו לנשוך, כל מה שהם אכלו היה נראה כמו
גרבר בטעם תפוח.
|
משום דבר שעשיתי הם לא היו מרוצים. תמיד "למה אתה לא לומד
עכשיו?", "אל תשאיר אוכל בצלחת" או "למה אתה לא יכול להיות כמו
אחיך הגדול?".
|
דני סיפר לי אתמול בגן
שהוא גיבור
שהוא יושב שם לבד
בלי טיפה של אור
|
אני הוא האיש שלא ממש שייך
אני זה ההוא שעומד בצד
תמיד יבש אפילו כשלח
גם כשכולם נגד תמיד בעד
|
יש המתים על קידוש השם
ויש על מזבח
יש המתים ללא שם
יש ללא כח
|
היה קשה קצת לראות מאיפה שישבתי.
הבני זונות האלה. שבועיים קודם הזמנתי כרטיסים.
שורה 17, שער 10, גוש עליון.
איך לעזעזאל אפשר לראות משהו מפה.
|
חבר שלי שאול, כל הזמן אוכל קש.
הוא לא סוס, גם לא חמור.
פשוט אוכל כל המון קש.
|
ואולי יבוא איש אחד שחור ויעשה שנעלם
|
|
|
למה פיטמות
מזדקרות מקור?
שלי לא. זה
נורמלי?
שאלה מתוך מדור
בנים בנות |
|
