|
שפתיה היו כחולות מרוחות הצפון הקרות
ושערה היה אדום כמו הלהבה אותה הדליקה בלבי.
|
כל ערב אני מתיישב מול שולחן הכתיבה.
בוהה בתמונה הקפואה מול עיניי
|
אף פעם לא שקרתי לה,
חוץ מכשהיתי אומר שאני אוהב אותה
|
לפעמיים בבוקר אני מסתכל אליך,
מסתרקת מתלבשת,
מסתכלת במראה
|
בין ארוחות לסיגרית לארבע קירות
נשארת רק הבדידות
|
הקסם חומק דרך זרמי החשמל
ולמרות הפיתוי לחבות הכל
|
יש האומרים שאף פעם לא ניתן באמת לסלוח
|
שרים שירים ששרנו פעמים רבות
ומאלתרים את אלו שאת מילותיהם לא זכרנו.
|
את מי לזכור?
ואני עומד ומסתכל סביבי,
ומגלה שעצרתי את נשמתי
|
אל נא אמרי דברי סרק
ולאל תשמיטי עינייך לקרקע.
|
האינך רואה שאיני יכול עוד?
גוף זה שאהב אותך פעמיים כה רבות
כבר נוקשה וחלוד.
|
כולנו על כבישים,
הרוב לשומקום
|
כשאני יצא מביתך לעולם בודד- לאנשים בודדים
אני מתבלבל
|
אתה חלק מהצגה ענקית בו אף אחד הוא לא מי שהוא.
|
אני חושבת שאהבתי מישהו אחר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם הרופאים עוד
לא רואים אותך
בבוקר.
אם השמפו עוד לא
עולה לך ביוקר.
ואם אין פאה לך
ולא חבשת כובע.
ואם פאותיך לא
מסורקות
לגובה.....
זה סימן שאתה
שעיר... בין כל
קרחי העיר...
בין כל קרחי
העיר... סימן
שאתה שעיר.
המלאך במחווה
לדני רובס,
ולשאר קרחי
העולם |
|
