[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










יליד 81. מחיפה. על סיפוריו:
לא קלים הם סיפורי אך חשובים הם חשיבות מכרעת, כי
כפי שלמדתי עד כה, בשנותי המעטות, לכל דבר בעולם
ולכל מקרה שמתרחש יש השלכות - בין אם הן קטנות כל כך
עד שאיננו מרגישים בהן ,ובין אם הן משמעותיות כל כך
עד שבכוחן לשנות עולמות.
לכן עלינו לשים לב לדברים הקטנים שמסביבנו וללמוד
מהם, לא על ידי ניצולם לטובותינו האישיות והאנוכיות,
אלא על ידי התבוננות והבנת הדברים כפי שהם ולא כפי
שאנו רוצים שיהיו.
זוהי לדעתי הדרך לעולם טוב יותר ומתקדם יותר אך כפי
שתבינו מסיפורי - עולם שכזה אינו תמיד הדבר הטוב
ביותר עבורנו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"למה החיים הם לא כמו במשחקי המחשב שלי" חשב תמיד. הוא היה
נער בן 16 ,חברים לא היו לו ועולמו כולו היה המחשב המשוכלל
שהוריו קנו לו בגיל 10 ושאותו שיפרו כמעט בכל חודש.

מוטי: 50 שקל??? , מה אתה דפוק לשלם 50 שקל עבור מגדת עתידות
דפוקה שגם ככה לא תעזור לך בכלום.
בני: אבל היא טובה , אני אומר לך היא ידעה בדיוק מה שהולך
לקרות!
מוטי: כמו מה למשל?
בני: היא אמרה שאני אכיר בחורה השבוע ושאני אתאהב בה ובאמת
הכרתי את רותי.

"כנסו ,בואו פנימה" אמר שומר גן החיות הלאומי בקול נוקשה אך
בטון קליל למדי "אני המדריך שלכם להיום ,צפוי לנו יום מרתק
במיוחד - גן החיות שלנו קיבל לא מזמן כמה מינים חדשים ומסקרנים
ביותר".
קולות מלמול נשמעו מסביב.

ההתחלה דווקא הייתה אופטימית אך איש לא צפה במדויק את התוצאה
המבעיתה ,וגם אלה שלא היו בעד "המצאת המאה" לא שיערו לעצמם את
הזוועות והשינויים המבעיתים שהתרחשו בעולם בגלל מכונת השטן...

כשהייתי בן 6.5 אחי הגדול קרא לי לצאת החוצה איתו באמצע ארוחת
הצהרים. גרנו אז בכפר, בישוב הנקרא "עמק הדבש". לאבי הייתה
חלקת אדמה ובה שדה תירס רחב ידיים.

"איבדנו אותו" אמר הרופא בקול רם, הוא נאלץ להתגבר על צפצוף
המכונה החזקה, שפשוט עשתה ביפ אחד גדול, כמו הרעש כאשר רק הרמת
את הטלפון ועוד לא התחלת לחייג. "התקף הלב היה פשוט קשה מדי"
אמר לצוות העוזרים שלו, "עשיתם כל מה שיכולתם לעשות ואני גאה
בכם".

ציוניו בביה"ס היו נמוכים מאוד ולמרות שהוא ניסה ללמוד פשוט
שום דבר לא נקלט בראשו...
הוא היה נער מגודל גבוה וחזק ( ממש כמו הדינזאורים הענקיים
האלה שהיה להם מוח קטנטן בגודל של אגוז ) והחיים פשוט חלפו
לפניו באופן רגיל לחלוטין.

הוא רץ להביא את המנורה החזקה מחדר האמבטיה אך מעד בדרך על
הכיסא... "אך, איזה כאבים" הוא צעק בעודו ממשיך לרוץ צולע לחדר
האמבטיה " איפה את מנורה דפוקה?" מלמל לעצמו "אני יודע שאת
כאן"...

אך אין לו שם כי איש לא המציא לו עדיין, חלק קראו לו כעס וחלק
אכזבה וחלק פשוט אהבו אותו ולכן קראו לו אהבה, אבל הוא היה
בודד, בלי חברים , בלי סיפורים אחרים שיתנו לו שם, הוא היה לבד
בעולם כל כך קר ומנוכר, ועצוב היה לו , עצוב נורא.

"לילה טוב" ענה שי והתכרבל בנעימות בשמיכת הפוך העבה , "תגיד
לילה טוב סירחי" בקש שי אבל סירחי לא ענה , הוא אף פעם לא עונה
ולא מדבר. כל מה שסירחי יודע לעשות זה רק להילחם במפלצות!
אמא סגרה את דלת החדר והחושך נפל אט אט על מיטתו של שי.

הם היו שליטי היקום , האחראים על הכל והמחליטים את ההחלטות
החשובות ביותר. שם לא היה להם ,גזעם היה כה מפותח מבחינה
טכנולוגית ונפשם הייתה כה עשירה עד שלא היה להם שום צורך בשם.

משמאלו ישבה אישה צעירה ויפה ( למרות שעיניה לא היו שחורות כפי
שאהב ) ולידה גבר צעיר עם עגיל באוזן ושיער ארוך : "הם בטח
חברים" הוא חשב "כמה רומנטי ללכת ביחד" , מאחוריו ישבה אישה
זקנה ועצבנית ומלפניו הספסל היה ריק.

ואז אמרתי לה שתכין לי מספריים לציפורניים כי אני רעב.
היא חשבה שהיא לא שמעה נכון ושאלה אותי מה אמרתי.
אז עניתי לה " תכיני לי מספריים לציפורניים כי אני רעב".

הוא ישב בחלון האוטובוס והביט מבעד לחלון. על פניו היה מרוח
חיוך רחב.
הוא חייך בלי שום סיבה ,ילד צעיר ונבון אך תמים מאוד היה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ואכן, חשבתי על נושא זה רבות והגעתי לכמה מסקנות דיי
מעניינות.
המסקנה שממנה נבנית התיאוריה שלי היא שכמות השמחה והעצב בכל
אדם הם שווים בלא קשר לתנאים או לסביבה שבה הוא נמצא.




פעם היה לי חלום
ואז התעוררת,
מאז אני לא
ישנה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 151. בבמה מאז 20/4/99 6:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלון לסטר
© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה