|
אלון יליד 1984, מתגורר ב"מדינה קטנה", בתוך "הבית
האפור". הוא אוהב מסעדות של "שירות עצמי" כי הוא
חושב שזה "נחמד".
יום אחד הוא לקח את "המגפיים של ברוך" והלך "אל הלא
נודע". בדרך הוא ראה את "רוני" ש"היא כל-כך יפה" אבל
תקועה "אצל הדודה והדוד", ו"אלף כבאים" מנסים לחלץ
אותה. כשלבסוף נחלצה הוא רצה לומר לה "מילים יפות"
אך בגלל שהוא ביישן "היא לא תדע" מה הוא מרגיש.
בלית ברירה התקשר לחברו "גוליית" וקבע איתו ב"תשע
בכיכר". חברו המליץ לו לקחת "גלשן" וללכת לים.
בים הוא פגש את "לידיה הלוהטת" ובטעות שאל אותה "מה
הדאווין שלך"? לידיה התעצבנה ושאלה אם הוא "מחפש
צרות", בבהלה ענה שלא ושיש לו עוד "סיבה לחיות".
כשהבין "בדיעבד" שזה עוד "ערב אבוד", הוא חזר לביתו
ולפני השינה ביקש "טיפה של הבנה".
מחווה קטנה שלי לדני סנדרסון הגאון.....
אל תלך
יש לך עוד חיוכים לפזר
ואל בקרים יפים להתעורר
|
ביום שאחרי לכולם תהיה שגרה
אבל בקצה המסדרון הדלת סגורה
וכל דמעה שעל הלחי זולגת
עוד זיכרון היא מספרת
|
אם את שבילי העפר תחצה
ותמשיך בעקבות חלום ישן
תעבור את הפרדס ותראה
מסתתר לו אגם
|
וזה מאוד מפחיד
כשאתה מאבד חבר
או כשאתה נפרד
בלילה אין לך אף-אחד
|
לילה יפה
לשבת על כוס קפה
את החיים להתחיל
שגרה כרגיל
|
כי את כל-כך יפה
עשית לי חור בלבנה
את השמש בה אני מעוניין
ודווקא היום נורא מעונן
|
"הייתי אומרת שאני מתגעגעת
שאת כל-כך חסרה
אם רק הייתי יודעת
שזו השיחה האחרונה"
|
אז היא פותחת חלון
מראה לך את המציאות
הכול טוב השמים כחולים
ואתה עף בעננים
|
וזה כל-כך קשה
אין חיוך לחלץ
ברגע כזה
את עומדת להתפוצץ
כשהשם עולה
הלב שלך מתכווץ
|
ישבנו על שפת המים
בלי לומר מילה
מבט אחד בעיניים
היה כמו שיחה שלמה
|
כשהוא מעביר ת'זמן
לבי הולך ונעלם
נפצע לו במקום אחר
|
בזמנו הפנוי רוקד בצמתים
לטענתו זה משמח אנשים
אך מאחוריו משתרך פקק ענק
בגלגל"צ תזמנו שעתיים במדויק
|
אחרי הרבה שנים
של זיכרונות עמומים
נוספו לך שכנים חדשים
ועוד כמה אבנים
|
תצא לפנסיה
בגיל מבוגר
ותספור לאחור
את הזמן שנשאר
|
חינוך בלי ערכים
מלמד את הילדים
רק מול הטלוויזיה לשבת ולצפות
|
כמו פרח נקטפה
ולעלום לא תחזור
בשבריר של שנייה
נכבה האור
|
הזמן לא מרפא, רק נהיה אכזר
ואני מעלה עוד זיכרון מר
איך נרדמתי על המשמר
אבל עכשיו זה מאוחר
|
|
|
השמים נופלים!
השמים נופלים!
תרנגולת. |
|
