|
ברוכים הבאים לדפיוצר של אלון כהן הצדק.
היוצר, עץ המושרש אי שם בערבות הבלבול, יצר אותו
למען יוכלו כל ברואי אימא אדמה להשתתף בהרהורי ליבו
שהואיל בטובו והעלה אותם על כתב.
מר כץ, ששונא במיוחד להיות מר ומעדיף להישאר עלם,
ניזון בעיקר מאוכל ושותה אך ורק שתיה. הדבר היחיד
שמעשן הוא עשן הסיגריות של הוריו ומעט קטורת, כך
שבמידה ותוהים אתם על קנקנם של כמה יצירות ומנסים
למצוא לכתיבתם או פרסומם סיבה במה שמכניס היוצר
לגופו, הלא חיפשתם במקום הלא נכון.
"לא לומר את הכל;
גם העץ אומר רק גזע ועלים
ומשאיר שורשים באפלה.
לא לעבור את כל הגבולות;
גם אלוהים מספר רק שמש,
ירח וכוכבים
ומשאיר יקומים
מעבר למכאובי-השעת.
לא לפרש את האדם עד תם."
-שלמה טנאי - "להשאיר".
"אלון, יקירי...
היכן החיוך הקורן שהיה?"
|
בשעת דמדומים,
שני אנשים
גדולים וחזקים,
לבושים במדים,
יושבים ומדברים
|
"...התבוננתי השמימה והתבוננתי ארצה,
אך גם שם לא נגלה הוא
כי איננו ברעם."
|
ובלילות, לבדנו,
את קוראת לי, רוצה אותי.
ואני, כמו ילד מכור,
לוקחו ממך עד שכמעט מתעלף...
|
כשהיא מנשקת,
היא מרטיבה את שפתיי
באהבה שלה.
|
וכועס אני, אלוהיי.
לא על חבריי
שהותירוני מאחור,
|
לספר לך הכל?
אקצר לך תהליכים
|
הלכתי ברחוב, נכה מלחמה זקן בן 19...
והלך הוא, אוד ניצל מהתופת הקשה.
|
"נקישת מתכות מכיוון האחו.
מישהו החליט לסגור חשבון עם הקצב.
|
הייתי שם לבד, בדיוק כמוך. רק שלך היה האומץ לטעון, לדרוך
ולסחוט את ההדק...
|
|
טוב, זה לא
עובד, בוא ננסה
להיות ממש ממש
עצובים
אקווה בתכנון
קאמבק עצבני |
|