|
אלמוג אוהבת את החיים. אולי בזה היא שונה מהמוני
אנשים שמסתובבים על הכוכב הזה במרמור תמידי. היא
אוהבת לצחוק, לשיר, לכתוב, לאהוב. היא אוהבת את
האנשים שמסביבה ובעיקר היא אוהבת להיות מאושרת...
ואם תקראו בין השורות, תבינו שגם מאחורי הסיפורים
הכי עצובים והמילים הכי כואבות שלה יש תקווה לאושר.
וגם בחיים...
העולם הזה מנוון מדי מכדי להבין את העונג שבבכי, את העוצמה
שבו. הם בוכים בשקט, בלי שאף אחד יראה. מחניקים את היללות
בכרית, מכבים את האור. אתם טועים!.. צאו לרחובות, תבכו.. תבכו
נהרות של דמעות, יללו מתחת לחלונות הבניינים כמו חתולים...
|
לפי איך שאת נראית, שרון גורי, לפי העיניים העצובות האלה שלך,
מאחורי המסקרה והצללית הורודה העליזה, את לא סתם הלכת ברחוב
הסואן ההוא. אני רואה שלא היתה לך ילדות.
|
עמדתי די קרוב אליך, אבל מעולם לא הרגשתי רחוקה יותר. לא ידעת
מה להגיד, מה לעשות, חשבת שאני משוגעת. ואני באמת כזאת אם אני
לא מבינה שאם אתה לא רץ אחרי כשאני מסתובבת והולכת אין לי מה
לחפש אצלך...
|
|
|
הזמן עובר
ואתה לא מתקשר,
חבר.
הרווקה העזובה. |
|
