[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אלמו ניקואל היוצרים המעריכים את אלמו ניקו
מאז שאני זוכר את עצמי אני כותב שירים
הענין הוא שהזיכרון שלי דפוק אז זה לא ממש הרבה
זמן...

לפרנסתי אני עוסק בין היתר באיתור והחזרה של נעלי
בית אבודות לבעליהן (בתשלום נוסף אני גם מנסה לאתר
את הגמד המזדיין שגנב אותן)

יום אחד אני אכתוב על זה סיפור

יום אחרי זה אני אערוך את הטקסט המטופש הזה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הומור
ריקי גדלה כילדה רגילה למדי (אם כי קצת מזוכיסטית) בשכונה
רגילה עם חברים רגילים, אך בגיל 15 גילתה פתאום כי היא כלל לא
רגילה.
גילוי זה המם אותה לגמרי, שהרי לא היתה רגילה לחשוב שאינה
רגילה ובאופן רגיל למדי היתה צריכה להתרגל לכל העניין.

הומור
רגע של שתיקה דרמטית השתרר באולם לפני שפרופסור גרדיאל ג'ומה
(המכונה בקיצור גרג'ומה) הסיר את הלוט מעל מה שנראה לכולם
כמשהו שהגיע הזמן להסיר ממנו את הלוט כדי שיוכלו ללכת כבר
הביתה

הומור
לא מעט אנשים הרימו גבה אחת או שתיים (או שתיים שהחליטו
להתאחד, למורת רוחם של אותם אנשים, לאחת) כשראו את תמונתו של
פיטר מתנוססת באחד מעיתוני הבוקר בדיוק מתחת לכותרת - "חתן פרס
נובל לשלום - אלמוני מירוחם".


לרשימת יצירות השירה החדשות
הומור
תקח אתך מגף למקרה שהיא תדלוף
תקח אתך מטף למקרה שהיא תשרוף

הומור
אז היא משכיבה אותי פתאום בפראות וקושרת
אותי למיטה עם אזיקים ואומרת
'מעכשיו אתה קורא לי 'גברתי המלכה'
ועוד לפני שאני עונה היא מחטיפה לי מכה

תחושתי
דברים הפוכים לא נראים כל כך יפה
חוץ מאולי עטלפים וקפה

החוג החברתי
של רוצח סדרתי
כולל כמה גופות
קרות וכמה שרופות

קוביות של דם קפוא מפשירות כשאת נוגעת
דוקרנים של אכזבה ננעצים כשאת נרתעת

יש בה אהבה אבל כל זה לא שווה
אם היא ככה רעבה ואין לה כלום במזווה

ראפ
מי זה פה יושב לו לבדו על כס מלכות
משמיד את הנחות ומהלל את האיכות
100 אחוז של מיץ חרוזים טרי סחוט
למחשבה שלי יש חוט ארוך ארוך ללא קצה
אפשר לתפור איתו את הגבולות שאני חוצה

No one kisses you now
all the faces look down
they don't want to see it coming

אהבה
so here we are
the past was just a teaser
to a certainly greater future

Soldiers made of letters
Guarding shelters of the saddest
Things that someone had ever wrote

all my darkest feelings and thoughts
all the strangest songs I ever wrote
you was my experimental doll
and now you are above these all

Are you really happy or maybe too lazy
You keep asking yourself
Well your mind will not make it clear

אהבה
Sleep sleep sleep
but just let me take a sip
from your body from your lips
let our souls be drifted

missiles and rockets are falling around
screaming and bombings what a horrible sound
sleep little boy play with your toy don't be scared

They will never say a word
About this gentle cruel sword
That slaughters our happiness

How pain can be great
How hate turns to fate

bleeding like a horse
falling in the race
suffering from a physical pain
and from the feeling that i'm losing again

stupid cupid you did
wrong when you chose me

תחושתי
It's like the sound of thousand birds
Crossing countries when you're half dead
Wake up, a bad morning will walk you out

בדידות
that I'm not capable
of having any feeling at all
but then the sun starts sinking
and so does my soul

אהבה
And sometimes she's sad
Sometimes she feels upset
And I don't always know what to say
But I wish she knew how much I care

ראפ
מסדר את השורות כל כך יפה
שבא כבר להסניף
אז אל תתביישו קדימה
אפשר קצת להחניף

יחסים
המחשבות מופשטות מדי
לתרגם אותן למילים
זה לא תמיד אפשרי
אפילו לא לעצמי

נפתחים תוך חיוכים
וגרוד של אשכים

אבל החשק שלי תלוי בכל כך הרבה גורמים
שאפילו לא קשורים למזג האויר
וגם לא באיזה עיר אני נמצא

תחושתי
אביר על סוס לבן? ציפיתי ממך ליותר
חפשי אותו בגוגל אז תמצאי מהר
קליק אחד והנה הוא מולך

הרהור
אוסף של כרטיסים מפלסטיק חלקם מנוילנים
מוכיחים לי שאני קיים

הומור
שנים שאיבדתי את הדרך
תמיד ידעתי רק בערך
בכל מסלול שניסיתי טעיתי

את הפלאפון כי אין בו מצלמה
ואל תשאלי אותי למה

קצרצר
אני רדוד בתוך עומקם
של גורלות

קצרצר
אני מהמר על כולן
ומרוויח כמה שעות

אז עולה שוב השחר על לילה אפל
האיש מאי שם מתחיל להתפלל

הרהור
בין מעשי שחיתות
למעדן בטעם תות

אני אציע לו לשבת על כסא הנדנדה
אלך לקפוץ מהחלון הישר ללא נודע
הוא יגיד לי "תודה עשית לי ת'עבודה"
ויקח את הכסא כי זה מתאים לו לשידה

ראפ
ופתאום - דינג דונג
מי שם? מלאך המוות בא לגבות את החשבון
את הקרינה הסלולרית לא שוטפים עם סבון

קצרצר
קרוב לאמת אבל לא מדויק
מספק אחרים אבל לא מסופק

הרהור
איך זה אפשרי להספיק הכל בגלגול חיים אחד
לישון פחות לקום במרץ לא להיות עייף בכלל
מתי אוכל לחשוב על כלום לחיות תמיד ברוגע
האם ניתן לאכול רק חצי ולהרגיש כבר שובע?

דפים שנכתבו אתמול היום הולכים למגרסה
חוזי עתיד מבוקשים ההיסטוריונים בתבוסה
פלאפונים מחלקים לתינוקות בעריסה
כימאים עובדים קשה לרקוח לנו את הכמוסה

בפסח הזה אני מתכוון לנקות
את כל החדרים את כל המועקות
נתת לי השראה עם המילים המצחיקות

כשכולם היו קטר אני הייתי רק קרון
הולך נסחב נגרר בלי שום יתרון

שנת 2060 ונגמרו כבר המילים
אין יותר שירים אין עוד מנגינות
כבר שנים שלא היו רעיונות מקוריים

מועצת הסימפתיה מתכנסת במוחי
ומחליטה לנקוט בצעדים לשיפור מצב רוחי
הם מנסרים לי את העצב לאלף חלקים
ושבבים של צחוק עפים לכל הכיוונים

הומור
השיר הזה הוא שיר סביל
כשקוראים אותו אז הוא נקרא
השיר הזה הוא שיר דביל
אפשר לקרוא לזה שיר-רע

על שרידי בית הדפוס עומד בית חרושת לשיבוטים
הם יוצאים במבצע חסר תקדים
שניים פלוס אחד חינם בקניית ילדים

כך נתלש לו עוד דף מלוח שנה
כך נחלש הרעב לשינוי התמונה
אישונים מתרחבים בפחד

לפעמים זה מהיר לפעמים זה איטי
וזה מרגיש כל כך נכון ואמיתי
פתאום להתעורר לתוך בוקר מלא בציפיות
לרגע בו אפשר שוב לחבק לעטוף ולשאוף

אהבה
בואי אליי נסיכה שלי אני אחבק
כל כך חזק עד שאי אפשר יהיה לנתק
בואי תלמדי אותי איך לעשות אהבה
תלמדי אותי לצחוק באמצע לילה בלי סיבה

אם זה לא הולך לקרות אני חייב להפסיק לרצות
כי זה מטריף להיאבק תמידית בתשוקה להתנשק
וכדי להפסיק לרצות אני אהיה חייב להתנתק

סוריאליזם
תעלי על הגרדום
אני אביא ת'חרב

סוריאליזם
לוחמת השוורים עומדת מיוזעת בזירה
נועצת את חרבה בתנועה מהירה
סדינה האדום בולע את כתמי הדם
אך יריבה יודע כי הקרב אינו תם

נמשיך בפעם הבאה כשאהיה שיכור
אז המילים יזרמו כמו הוודקה לדם
המחסומים יעלמו פתאום כמו הטילים של סדאם

יצור לילי
שטוף באור של מקרר
סורק את כל המדפים
סוגר פותח וסוגר

הומור
אם תראו את השטן תמסרו לו דש מיורי
הייתי צריך להקשיב לרב כדורי
ואולי עכשיו הייתי בגן עדן הקבט
לפחות שם מקבלים מנוחה שישי שבת

הרהור
אני שעון מעורר שמילל כל בוקר באותה שעה ומיד חוטף מכה
מיד שמכוונת אותי לעוד דקה

הרהור
כשאלוהים עושה כביסה
הוא לא מפריד בין לבנים לצבעונים

שלוף פרצוף שמח
כוון את עצמך למצב אופטימי
וכבה לפני שאתה הולך לישון

מוזיקה של צפירות
נוף פעור בורות

הרהור
אולי אפילו אחייך, אחשוף שיניים לבנות
בראש מורכן אלך, כי אין לי כוונות

אגלי חירות אחרונים נטפו אל האופל
השאירו חותמם על אדן חלון הזמן
אשר נאטם בבריח בראשית בוא הסתיו
כקו מפריד בין תהום אל שמי תכלת

תשלפי אותי מתוך קופסא שבכיסך
קרבי אותי לפיך
תדליקי בי אש

אהבה
מתחנו סרגל אל עבר לא רחוק
וטיילנו בין זיכרונות
של אושר אהבה וצחוק
של הזוג שהפכנו להיות.

אהבה
נמאס לו לחשוב ולחפש הגיון
רוצה לפעול מתוך אינסטינקטים ותשוקה

קצרצר
כמו עטלף עומד הפוך כשכולם ישרים
ורק בלילה מאוחר מחדד את החושים

והכל מרגיש עכשיו כאילו
באה הדממה בדמות הגשם ששוטף
בחוסר הנאה שרידים של שמש
כמו גרב צהובה בכביסה של לבנים

אני מגיש לה את בשרי
ושיניה שוב נוגסות
עיניה ממיסות

הם מוכרים לנו חיים מוזרים
באריזות חיסכון ובכל מיני צבעים מדליקים

קובץ שירים
נרקיסיסט מקומי
מכיר את כל המי ומי
עם זהות מנוכרת וזחיחות אימתנית
האצבע מכוונת להדליק את המצית

מנסה לשרוף ת'זמן אבל הזמן לא מתלקח
השעמום הוא לא דליק סתם אני טורח
וחוסר ברירה זה לא חומר בעירה
אבל במוח כל הזמן משתוללת מדורה

לקחתי לי פסק זמן מהמירוץ
אמרה לי הנפש אין עוד תירוץ
עכשיו גם בי צריך להשקיע
עכשיו תורי נו כבר תגיע

וידוי
היתה לי קופסה סגולה ישנה
שמתי בה סודות שאף אחד לא ידע
ועכשיו גדלתי ואני לא מוצא אותה

קסם אמיתי זה לא לכסות בבד אדום יפה
את הכלוב שאני כלוא בו ואז להסיר ולראות
איך נעלמתי ובמקומי מופיעה חיה אצילית

היפרדות
ותודי לאלוהים
שלא עשה אותך לגבר

אכזבה
ליקוי החמה הטיל בנו צל
והטיל בי ספק והמון ערפל
אני מתרחק כי היתה אווירה
ועכשיו היא קרירה
קורא לך מתוקה אבל את מרירה

קינה
הקהות הזאת אינה חיים
בובה על חוט הם מנשימים
הספיקו 92 שנים
עכשיו הגיע זמן ללכת

בדידות
פח האשפה מבקש להתרוקן
כבר שבוע הוא מלא אז אני אומר לו כן
בדרך למטה פוגש את השכן

אינטרוספקטיבי
זה לא המסך שמרצד
זה העיניים הלחות העייפות
ואני חצי ישן חצי רוצה להעלם
ושוב מתרסק למציאות

ביקורת
אבל יש מי שזוכר הכל כמו דיסק קשיח
ולא מתבייש את האשמה בו להטיח

היו שם שתים עשרה נקודות
בתוך קופסא עגולה ומטושטשת

לבנות בית שלם בלי מלט או בטון
רק עם אוצר מלים שלא מופיע בעיתון


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא ואני
הקירות האינסופיים שרמזו על העומק האינסופי שיש בה ואולי גם על
המרחק האינסופי שחשבתי שהקשר הזה יכול לקחת אותנו אליו.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
ישראל, שערות
באף זה אף פעם
לא באופנה.

האשה הקטנה
מעדכנת את
ישראל, המאותגר
אסתטית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 42494. בבמה מאז 30/9/04 5:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלמו ניקו
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה