|
נערה מתבגרת ומרדנית,(ילידת 88)
חייה בעולם משל עצמה ומנסה להיות עצמאית.
אוהבת לחיות, אבל שונאת את החיים.
אוהבת להתבלט ולהיות שונה, אבל שונאת שמסתכלים
עליה.
סוגדת לרוק הישראלי, אבל אוהבת עוד הרבה סוגים של
מוזיקה.
אוהבת לצחוק, ועושה את זה הרבה.
ובכלל, אוהבת לעשות את כל מה שעושה לה טוב.
היא לא כותבת הרבה, למרות שהיא אוהבת לכתוב, ולכן,
עדיין אין בדפיוצר שלה הרבה יצירות.
אז תעשו טובה, אם אתם כבר פה, תקראו ותגיבו...
ישבנו שם כרגיל, כמו בכל יום שישי, וחיכינו למאיה.
למאיה תמיד היה כישרון לאחר, ואנחנו תמיד היינו מחכות לה. זו
הייתה עוד שיגרה אחת, מעשרות שיגרות שהיו לנו, ליעל, שירה,
אלה, מאיה ולי.
|
"אז למה אתה רוצה להיות טבח?" דודה ברכה המעצבנת שאלה אותי
שוב, כאילו לא הבנתי קודם.
"כי ככה אני אוכל לבשל אוכל לכל הילדים העניים האלה, שבגלל
שאין להם כסף הפנים שלהם נהיות מטושטשות בטלוויזיה, ואז הם
נורא מפחידים אותי."
|
הרגשתי שאני משתגעת, שעוד כמה דקות אני מאבדת את השפיות שלי.
החלטתי שנמאס לי, שאני לא יכולה יותר, העיניים שלו משגעות
אותי, ולא במובן הטוב.
|
|
|
עוד 1000 ואני
אסיים להיום
גרפומן הסלוגנים |
|
