[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










לא כתבה מאז גיל 16 (וזה היה לפני אי אלו שנים...).
השנה לקחה קורס בכתיבה יצירתית באוניברסיטה, סתם כי
זה הסתדר טוב במערכת, וחזרה לכתוב, מעט מעט, לאט
לאט, מקווה שאולי יצא מזה משהו. מנסה לספר איזשהו
סיפור שהיא בעצמה עוד לא מבינה, אז מתחילה מהיומן.
הערות והארות יתקבלו בברכה (ואולי אפילו יעזרו
מבחינה אקדמאית:), אז תרגישו חופשי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כשהיה לה רע, היא לפחות ידעה מה לא בסדר, ושינתה את זה. אבל מה
עושים כשהכל בסדר? למה זה עדיין כל כך מחניק?

עד לפני שבועיים היא שנאה את העיר הזו כל כך, אבל היום, כשירדה
סופסוף מהרכבת בגר דו נורד, הרגישה שחזרה הביתה. היא נאלצה
להחליף 3 רכבות בשביל להגיע מאמסטרדם לפריז, לגמרי לבדה, אבל
היה שווה את זה. והיא אפילו לא פחדה... בבית היא מפחדת לנסוע
לבד לראשון.

פתאום הטלפון צלצל והקפיץ אותי מהמיטה בלחיים רטובות ועיניים
נפוחות. עניתי. שתיקה וניתוק. ושוב צלצול. עניתי.
''kiddo?''

אלה זכרה תאריכים. היא זכרה את ימי ההולדת של כל מי שהכירה,
ימי נישואים של ההורים, רגעים, כל תאריך שבו קרה לה משהו
משמעותי. היא האמינה שביום בו קרה לה משהו טוב - יקרה לה שוב
משהו טוב, ותאריכים רעים יהיו מקוללים לנצח. היא הייתה מדויקת
עד השעה באמונתה על אופי




'אם יש לך בעיה
ואף אחד לא יכול
לעזור,
אם תצליח למצוא
אותם,
אולי תוכל לשכור
את...
צוות לעניין!'


תרומה לבמה





יוצר מס' 66908. בבמה מאז 2/5/06 11:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעלמה מאיר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה