|
בסוף הכול עובר
נמס במים רתוחים
לכלוכים נשטפים - גירודים נספגים
|
אהבה כחוף הגוף
פינה צמודה כחום הגוף
מפרסים מלוחים כחולים
|
בין פלחי בצל
מצאתי מנוחה
את
איבריי הקבורים בגבעות לבנות
|
זה נעלם מהעיניים
מהמחשבות הזריזות
|
כל החלונות בי פערו תריסיהם
ונשארתי עירום במסדרונותיך.
|
אדם סובל
לא יוכל להריח פרחי אביב
יקטוף פרפרים שטבעו בשמים
|
להסיר את כל הכתמים
הישנים והכהים
|
ההרגשה היא שהלב שלי יוצא מתוך הגוף,
כמו שמש שורפת בבטן שלי.
הטלוויזיה מדברת יותר שטויות מתמיד,
והרוחות שנכנסות דרך החלון מעופפות אותי מתמיד.
|
בלילות הבז' שלי הסברתי פנים ליונה הפצועה
בשידתי.
הכתמתי געגועיי על עפעפיי לילה לבנים
ושפתיים יבשות -
|
בהרי תיסכולים
ועמקי ציפיות
שירתן של הציפורים
נדמה
|
מי שומע אותך בוכה
מחזיק לך את היד
קורא לך סיפורים על נסיכות אבודות
שנשארו לבד לבד.
|
אינך יודע מה זה בשבילי
לעמוד מולי
לעמוד מולי.
|
אתה אומר לי:
"נשמי את כל שיש לנשום"
|
אוספת אותך אליי כמו גוזל בודד מקן.
משחררת קוצים ישנים מרגלייך
|
הו, יקר, נראה כאילו עברה שנה מאז שנסעת וסך הכל עברו 8 ימים
(ארוכים ארוכים ארוכים).
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
