|
בסוף הכול עובר
נמס במים רתוחים
לכלוכים נשטפים - גירודים נספגים
|
אהבה כחוף הגוף
פינה צמודה כחום הגוף
מפרסים מלוחים כחולים
|
בין פלחי בצל
מצאתי מנוחה
את
איבריי הקבורים בגבעות לבנות
|
זה נעלם מהעיניים
מהמחשבות הזריזות
|
כל החלונות בי פערו תריסיהם
ונשארתי עירום במסדרונותיך.
|
אדם סובל
לא יוכל להריח פרחי אביב
יקטוף פרפרים שטבעו בשמים
|
להסיר את כל הכתמים
הישנים והכהים
|
ההרגשה היא שהלב שלי יוצא מתוך הגוף,
כמו שמש שורפת בבטן שלי.
הטלוויזיה מדברת יותר שטויות מתמיד,
והרוחות שנכנסות דרך החלון מעופפות אותי מתמיד.
|
בלילות הבז' שלי הסברתי פנים ליונה הפצועה
בשידתי.
הכתמתי געגועיי על עפעפיי לילה לבנים
ושפתיים יבשות -
|
בהרי תיסכולים
ועמקי ציפיות
שירתן של הציפורים
נדמה
|
מי שומע אותך בוכה
מחזיק לך את היד
קורא לך סיפורים על נסיכות אבודות
שנשארו לבד לבד.
|
אינך יודע מה זה בשבילי
לעמוד מולי
לעמוד מולי.
|
אתה אומר לי:
"נשמי את כל שיש לנשום"
|
אוספת אותך אליי כמו גוזל בודד מקן.
משחררת קוצים ישנים מרגלייך
|
הו, יקר, נראה כאילו עברה שנה מאז שנסעת וסך הכל עברו 8 ימים
(ארוכים ארוכים ארוכים).
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני?!
נאיבי??!!
לו יהי, במכתב
תשובה לדאלי
למה. |
|
