|
שהלכת ברחוב ליבי דאב
וכבר אז ידעתי שאני מאוהב
בזמן שקולך נתת בשירה ליבי נדם
וידעתי שאנני כעת אותו אדם
|
החיים הם בור שנחפר
ונחפר ומתעמק
ובסיומו הוא נסגר ואנחנו בתוכו
|
כעת שהכל כבר תם ונשלם
וצלצול בית הספר באוזניי נדם .
הפרידה , הגעגועים והכיסופים אל המוכר
רק יחשלוני לעלות אל ההר.
|
|
|
אם פרפרים
נמשכים לאור אז
למה אני נמשכת?
הפודלית שואלת
יותר מדי |
|
