|
שהלכת ברחוב ליבי דאב
וכבר אז ידעתי שאני מאוהב
בזמן שקולך נתת בשירה ליבי נדם
וידעתי שאנני כעת אותו אדם
|
החיים הם בור שנחפר
ונחפר ומתעמק
ובסיומו הוא נסגר ואנחנו בתוכו
|
כעת שהכל כבר תם ונשלם
וצלצול בית הספר באוזניי נדם .
הפרידה , הגעגועים והכיסופים אל המוכר
רק יחשלוני לעלות אל ההר.
|
|
|
אחימן הענק ישב
לו לפוש ממש על
גבו של עזריר
היבחוש.
רטן לו החרק "
אלמד אותו פרק,
קימט כובעי, את
בשרו אדוש!"
זה לא שלי אבל
זה טוב. |
|
