|
שהלכת ברחוב ליבי דאב
וכבר אז ידעתי שאני מאוהב
בזמן שקולך נתת בשירה ליבי נדם
וידעתי שאנני כעת אותו אדם
|
החיים הם בור שנחפר
ונחפר ומתעמק
ובסיומו הוא נסגר ואנחנו בתוכו
|
כעת שהכל כבר תם ונשלם
וצלצול בית הספר באוזניי נדם .
הפרידה , הגעגועים והכיסופים אל המוכר
רק יחשלוני לעלות אל ההר.
|
|
|
תשמעו סיפור.
אתמול אני
מתעופפת לי מעל
גן הילדים, פאום
איזה
מרוקאי-צוציק
אחד מחליט שאני
מכוערת, ומשך לי
ברגל הימנית.
עד עכשיו אני
נאבקת עם האור
שנדלק לי בתחת,
ובמיוחד הפעם-
הוא עוד החליט
להיות מקורי
ולהחליף צבעים.
-שפרירית בשעת
סיפור |
|
