|
יצאתי מהקיבוץ בלב כבד. ברשותי דו מושבית חלומית, תא כפפות
סרבן, ערמה של דיסקים לדרך, רבע מיכל מלא וחוסר יכולת לחשוב.
|
זהו , נגמר היום. נכנסנו למיטה, אז כן, היו לי ציפיות! אבל
זוגתי שתחיה, עוד הספיקה לסנן שאם לא איכפת לי להסתדר לבד כי
היא גמורה מעייפות ושלא ארעיד את המיטה יותר מדי כי הגב שלה
הרוס מישיבה.
|
"אני מצטער, אדוני, אבל אין לנו הכשר למכור גבינות עם דגים
ביחד."
"מה זה?" הזדעקתי "הסלמון נמצא אצלך באותו המקרר עם הגבינות,
אחד ליד השני!"
"אפשר במקרר, אי אפשר בבאגט."
|
ובחפצך מרחב
נשקת לדו מימדיי
|
כבר יבשו
מאגרי חייך
ובטנך ציה
ואת כולך לי
ואני לה.
עזובת רחם
שוממה.
|
ובאתי אלייך, ללחוש, להמתיק
ולדבר אהבה.
|
ומה רבה תהה שמחתי
עת תימצא בו נערה
בכותונת לילה רכה.
|
אחת ושתיים
הפלקתי
הפלקה
שכזאת
|
על מה חשבו , ומה אמרו איש לרעותו טרם נתאחדו כך, האם עצמה
עינייה, וכי מה עשו שם לפתע מתחת לעץ, ולמה תלויה היתה רגלו
באויר? כל אלה, לא שאלתי עצמי.
|
אל הארכיון האישי (56 יצירות מאורכבות)
|
|
זה הכל באשמתכם
יא חארות,
ראיתם את השם
שלי והייתם
חייבים להתחכם,
אני מכיר חארות
כמוכם, רואים שם
מגניב בסלוגן,
חייבים להעתיק,
או לענות, או
ליצור דיון
ציבורי,
קאקות! זה מה
שאתם, שלא לדבר
על זה שאת רוב
הרעיונות שלי
אתם גונבים...
אבל זה בסדר אני
מבליג,
וכל פעם שמישהו
מציק לי אני
עובר לדמות חדשה
בסלוגן!
ככה לעולם לא
תמצאו אותי...
ףץךן, בסלוגן
מתחכם בעזרת
השם. |
|
