|
We'd let ourselves go - laugh and play, sing and dance
But once we got back, you'd spend the night with someone
else. There wasn't really anything, that I could do or say
But as far as I'm concerned, that's O.K.
|
As I stand here alone and open my eyes,
convenient inventions are seen.
So I cry out to you just before it's too late,:
"Can't you see you've become a machine?!".
|
Now that you're gone
I leave the toilet seat up
And the beer cans all over
Oh man! What a dump!
|
And yet our show is still on the air, it's quite obvious
That nature - doesn't care.
|
Say that I'm a tool
Call me an idiot, a fool
Say you've had more than you can take.
But say something for heaven's sake!
|
What good is a man to another?
What good is a woman without?
With anger they strike at each other,
Just for the benefit of the doubt.
|
ואפילו אדם הוא שיא הבריאה
אור ונפש בגוף חול ומים
ישיב בשרו לאמא אדמה
ונשמתו לאבינו שבשמיים.
|
אין אני יודע קומתך, חיוכך
אך אני מחכה לבואך
|
השמש גדלה / התנועה שקטה /
מיליוני פרצופים / דוממים ובוהים /
ואני כבר איני בוהה //
ואני כבר... איני //
|
גם זה חלף לבלי שוב .
ואני יושב פה , יושב בעצבון -
סתם זקן שבוהה בטלפון . .
|
אני צריך אותך /
כדי לשלוח לך פרחים / כדי לכתוב לך שירים //
אני צריך אותך /
כדי לחשוב עלייך ביום / ובליל עלייך לחלום //
|
הוא קורא להם האנשים הפשוטים/
כי הם לא מגדירים רגשות/
לא מחפשים נסתרות//
|
אל נא ייחר / אפך מן הנבער /
אין זאת אלא את אפך / אתה מבקש לכרות /
|
נחלתי כשלון בדרכי להצלחה
בדרכי לשלום נפלתי במלחמה
|
האנשים מסביב עדיין צוחקים
ובראשו ענן מלא מים
הוא רצה לפעמים לקפוץ לשמיים
אך האור לא משאיר זמן ביניים
הוא ישר נכנס בעיניים.
|
השיר מוקדש למלחמה בסמים,
ולתודעת הציבור לנזק העצום למין האנושי.
|
אחי ואחיותי /
תקעו בשופריכם /
נשפו בקרנותיכם /
הנה הוא מגיע / כך שמעתי /
|
בתוך הבארות, עמוק בפנים,/
אגם גדול ומלוח, שמוציא אדים /
האגם קים שם מזמן,/ ועם האדים - הוא גרם לענן /
האגם מריח מוכר, מזכיר את העבר /
והוא התחיל, מתי שהכל כבר היה צריך להסתיים //
|
המחבל היום במקום אחר
הוא דקר אותה, והפך לשוטר.
עם מדים ספוגים בדם
הוא נראה עכשיו כמו כולם.
|
הרואה אתה את העשן המתמר מן הארובות/
ומעיב על חיינו? /
הרואה אתה את האנשים/
השולחים איש לרעהו אש חורבן? /
|
מה קשה הפרידה /
מה קשה הליכה / שסופה פרידה /
קשה היא מכל מסע מפרך /
ולמרות זאת - מקווה אני שלא תסתיים /
שלא תסתיים לעולם/
|
ורק הפעמון יידום / במגדל הצלב /
ופלא נשגב / חבוי בין כתליו:/
יוהן סבסטיאן באך / מנגן בעוגב //
|
הן הגיעו ימות המשיח /
ההצגה מאחורי הקלעים /
הילד גדל / עם תמונות של דמעות /
ונתן באישתו סימנים /
|
עיר שחובה על כל איש להכיר /
עיר יקרה - אין לה מחיר!!! //
|
תמיד הוא היה במיעוט/ בין עמים שכונו מתורבתים/
וחשבו, לכן, שיש להם הזכות/ לקחת חיים של אחרים//
|
לא כל פעם שאמרנו שלום - נפגשנו /
לא כל פעם שאמרנו שלום - הרגשנו /
לא כל פעם שאמרנו שלום - התכוננו /
לא כל פעם שאמרנו שלום - היה /
|
אמרו לי כזאת ואמרו לי אחרת /
ולמס הכנסה תמיד תהיה עבד /
אבל אף פעם לא אמרו לי /
שהאהבה כואבת //
|
עינויים ניסויים
זכרונות ומספרים
צרובים בבשר אדם
לא נשכח לעולם
|
תמיד הייתי / שם בשבילך /
כדי שבסוף תזמיני / אותי לחתונתך /
|
אין אתה אלא פתי
שחוטף סטירה
וחוזר לקבל עוד בעיטה
מתוך בחירה
|
לבטים, לבטים /
מושרשים, זוחלים /
מטפסים ולופתים /
עמודי חרדה איתנים /
|
כשפרח פורח /
מפיץ ריח ניחוח /
הוא עושה זאת לכבודך //
|
בקור ובעוני עשו את דרכם;
בדאגה, שראו על פני מדריכם.
אין לדעת במי יש לבטוח,
ובראש כל הזמן מחשבה: "לברוח!".
|
פני הארץ מתמלאים מצבות
אנשים שנספו טרם עת
בעיות פותרים באלימות
ואחר כך מבכים את המת.
|
אתם לא תלמדו/ אתם טפשים כמו הלב/
נשבר לרסיסים/ אך חוזר ומתאהב//
|
זכרון חטוף חוזר -
בפנים כמו אש בוער.
ודמעה ספוגה בגעגוע ישן,
נופלת, נמהלת בכוס יין לבן.
|
שבת בבוקר - העולם ישן
מנסה להחזיר את השעות האבודות
ולפצות על השעות המייגעות
ורק הציפרים קמות מוקדם
והנמלים שנאמנות לזמן
|
כי ליצנים עצובים לא לומדים מטעויות,
הם כל יום יוצאים לזירה בפנים צבועות.
מכניסים את ראשם ללועות נמרים,
זה נקרא בפיהם: "אתגרים".
|
עוד אחד הלך, זה קורה בחיים,
עוד הינומה כבדה ואריגים שחורים -
גם על זה נתגבר.
|
שם הוא עושה פעולה שמזכירה בוכנה. שולחים אותו מקומה ראשונה
לקומה עשירית, ושם אומרים "זה לא כאן, רד בחזרה לקומה ראשונה",
וחוזר חלילה. יש גם מקומות שזה מקצה אחד של המסדרון לקצהו השני
(מנוע "בוקסר").
|
|
איה, איזה כואב,
יוצאת לי שן
בינה
אפרוח ורוד באחד
באפריל |
|