[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אליסון מיי
שקיעה, עוד משהו?


אל היצירות בבמה האהובות על אליסון מייאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אליסון מייאל היוצרים המעריכים את אליסון מיי
"רק על עצמי לספר ידעתי..."
לא בדיוק, אבל בערך.
נערה, גיל ההתבגרות. מנסה להרגיש אותו, איכשהו.
סוף סוף החליטה לפתוח כאן דף, כדי להראות קצת ממה
שהיא כותבת. לא התחביב העיקרי שלה, אבל נמצא ביניהם.

נערה שכותבת על כל מה שעולה לה בראש. אם זה בדרך הכי
מושקעת, ואם זה בדרך הפחות מושקעת. הטבעית.
מקווה להישאר פה, להנות. לפתח את חוש הכתיבה.
עכשיו אני פה. כן.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא מסתכלת עליה טוב טוב בוחנת את טיב הציור, לעומק, רואה את
כל הקמטים, את הפנים, את השיער האסוף לגולגול חזק ומביטה לה
בעיניים. לפתע עובר עוד משב של רוח ומעיף את שיערה ומכבה את
העששית שהיתה דלוקה בקצה החדר. החדר עדיין חשוך אך ניתן קצת
לראות.

אהבה
ברקע נשמע צפצוף צופר המונית, היא לקחה את מעילה ולפני שיצאה
מדלת הכניסה שמה אותו על ראשה ויצאה בריצה לכיוון המונית. הגשם
שירד שטף את הרחוב ואפילו הרטיב קצת את רגליה מהשלוליות. אך זה
לא הפריע לה.

אהבה
חשבתי שהוא לא נמצא.
נכנסתי בשקט לחדר, וראיתי אותו יושב שם, קורא עיתון.
בהתחלה הוא לא ראה אותי. אז עמדתי לי לרגע.
נהנית להסתכל עליו.

אהבה
איך האוטו החדש שלי? הוא שואל אותה. היא משיבה לו בחיוך גדול.
כנראה שלא שמעה בגלל המוזיקה.
ההנאות הקטנות של החיים. הוא חושב לעצמו. משעין יד אחת על
ההגה, השניה על החלון.

היא היתה מאוד עדינה. אפילו שברירית במקצת. וגם מאוד רזה.
אחת כזו, שבמשב רוח קל, היתה זזה מעט ממקומה, אך מיד היתה
חוזרת לשם, כי לא רצתה להראות שעפה מעט. כולם אז היו מחייכים
קצת. וחוזרים לעיסוקם.

היא מסתכלת הצידה. רואה את הילדה הקטנה של השכנים מתנדנדת על
הנדנדה החורקת.
מסתכלת שוב לשמיים, כמה עננים לבנים נראים באופק, השמש שולחת
קרניים כיורה אותן לכיוון העולם.

"אחת שתיים החלקה, שתיים שלוש, הרמת יד, שלוש שתיים שלוש,
סיבוב לפנים, שתיים שלוש ארבע קידה קדמית", שירי היתה ממלמלת
לעצמה תוך כדי אימונים מול המראה הארוכה בחדרה בבית. כך היא
היתה מתאמנת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
But we haven't got so much in commen,
and you can't just wake up all of a sudden,
when you told me that you only love me, forever,

פואמה
יש לה מן יופי ייחודי, שמסובב ראשים,
תמיד נמשכים אליה האנשים הלא מתאימים.
והיא בתמימותה, לא מבינה מה ממנה רוצים,
אלא רק רוצה קצת שלווה, ושיעזבו אותה במנוחה.
כבר השלימה עם כך שהיא מיוחדת.

אך אז, בדיוק באותו הרגע,
הוא מגיע, זורע הרס ופגע,
חוטף אותה אל העולם השחור,
משתיק כל שיר ומזמור,

אכזבה
ושוב מתסכלת עלייך, רק כי זה כדאי.
אבל כבר לא בטוחה בכלום,
ורוצה רק להרגיש אותך על ידי,
מחזיק אותי.
כמו שהיה פעם.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
להיות חופשי זה לשבת על ספסל בפארק ולראות ילדים משחקים בחול.
להיות חופשי זה לקוות שכשהם יגדלו, הם יוכלו להנות מילדים
אחרים משחקים בחול ומציירים במכחול.
להיות חופשי זה להביט במראה, ולאהוב את מה שאתה רואה.

הוא ואני
אולי הוא מחכה רק לי? רק רוצה, שאני אבוא ואגיד לו; "היי,
חבוב, אני אוהבת אותך". לא. גם לא טוב. אבל, הרי גם אני רוצה
את זה. שיגיד לי; "היי, חבובה, אני אוהב אותך". כן, ככה אני
רוצה. אבל לא כל מה שאני רוצה- אני מקבלת. צריכים להשלים עם
זה, לא?

התבגרות
לגדול. זה חלק מלהתבגר, זהו עוד שלב בתהליך הארוך, שבסופו,
פתאום בבת אחת, כל הדלתות נפתחות ברעש, ורוח מעיפה אותך טיפה,
ואז מישהו טופח לך על הכתף, מסתכלים אחורה, ורואים שאלו
ההורים, המשפחה, כל מי שעזר לך להגיע עד לכאן. הם מחייכים. ואז
אתה שוב מסתכל קדימה

היפרדות
כולם שם, כולם עצובים, כולם בוכים.
משלבת את ידיי, ומתקדמת עוד שני סנטימטרים. מדי פעם מביטה אל
השמיים. בטח את שם. מסתכלת עלינו מלמעלה.
העננים אפורים. קר.

הרהור
למה אי אפשר להתחשב בשכנים ולשים מוזיקה עד שעה הגיונית
בלילה.
ולמה קשה כל כך לאנשים לקבל את העובדה שכשאומרים שיש תור. אז
זה תור! וזה לא מסלול לעקיפה.


לרשימת יצירות התסריט החדשות
הוא: לא יודע, אנחנו חייבים לנסוע?
היא: אתה לא רוצה? (מבט שנותן רגשות אשם).
הוא: (מבט אדיש) זה לא שאני לא רוצה. זה פשוט...
היא: טוב! לא צריך, לא ניסע!
הוא: לא, זה לא קשור...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מעבר לאותן אלפי, ועשרות אלפי גלקסיות רחוקות...
אולי יש שם חיים,
אולי יש שם אנשים, בדיוק כמונו, שחושבים כרגע, על אותה השאלה,
עומד הילד על אדן החלון, ילד בהיר-לבן עם נמשים, ושיער מעט
ג'ינג'י,


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה

טבע
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה




אם כל גרוזיני
עם מכולת קורא
לעצמו פולני
בסטרט אפ, גם
אני יכול להיות
ראש ממשלה.

המרגל הלא מועיל


תרומה לבמה





יוצר מס' 32304. בבמה מאז 10/3/04 11:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאליסון מיי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה