[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עליסה מורנו



אל היצירות בבמה האהובות על עליסה מורנואל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עליסה מורנו
"טיפשי לצטט את עצמך".
                 עליסה מורנו



" כתבת את שיריך כדי לעשות רושם
ועכשיו אתה מנסה להרשים
כשאתה קורע אותם.
זה דרמאטי מדי, מיותר, לא נחוץ,
אתה מייחס להם חשיבות
באותה מידה יכולת
לפרסם אותם בספר, אפילו
לזכות בקצת מוניטין;
העולם היה נראה אותו דבר."
(חנוך לוין- מתוך "הילד חולם")

עליסה,
אחרי שהות של כתשע שנים בבמה, החליטה שהיא חייבת
לכתוב משהו על עצמה
אבל לא ממש יודעת מה.
היא מאמינה שהיא פרדוקס מהלך,
אנטיתזה גמורה של עצמה וטוענת שאם היא לא מבינה את
עצמה אחרים לעולם לא יבינו.
בתוך תוכה כבר מחכה שמישהו ימצא סתירה לטענות
המופרכות שלה.
אוהבת לכתוב בגוף שלישי, או שני, ומרגישה מאוד
חשופה
לכתוב בגוף ראשון.
לעומת זאת, בכל פעם שהיא מעיזה להשתמש בפעלים בגוף
ראשון או במילה  אני, היא מרגישה מאוד אמיצה לכמה
רגעים.  כשיש לה כאבי בטן חזקים, היא חייבת לכתוב,
כדי להוציא הכל החוצה.

עליסה אוהבת:
לקרוא אחרים (מנסה למצוא בכל דבר משמעויות נסתרות).
מספרים מיוחדים ותופעות טבע מוזרות . זריחות,
שקיעות, ירח מלא.מוזיקה שגורמת לה לדפיקות לב
מהירות. אוהבת שגרה, אבל חושבת ששגרע זה רע. שנינות.
לבבות דקל שלמים מקופסת שימורים, ושוקולד לבן.לילות
לבנים . הייניקן מבקבוק, ולא מהחבית. צירופי מקרים
מוזרים. תאטרון. אנשים שלא שופטים אותה. את הרעיון
שצריך לכתוב פה בגוף שלישי.

עליסה לא אוהבת:
את זה שהיא לא מפסיקה לחשוב לרגע (מאוד מטריד
כשמנסים להרדם). להעריץ אנשים, אבל מעריכה הרבה מהם
(במיוחד את אבא ואמא). לילות נטולי חלומות. לגלות
שהיא לא מה שהיא חשבה שהיא. להתקע באמצע הכתיבה.
כשמסתכלים עליה ישירות בעיניים. התקפי חרדה ובכי.
מראות. שעונים. כשלא מבינים אותה, וכשנוטרים טינה.
קטנוניות.

דברים עצובים מעציבים אותה
דברים שמחים משמחים אותה.
לפעמים זה קורה להיפך.
כשצובטים אותה היא נצבטת ,
שפוגעים בה, היא נפגעת,
כשיורקים עליה, היא נרטבת (בלע)
כשלוקחים לה ביס מהסנדויץ' היא זורקת אותו מיד.
ביקורתית , וצינית עד מוות.
מתמכרת לדברים מהר, ובעיקר מכורה להרגלים שלה.
סקרנית, בעלת נטיות להרס עצמי טוטאלי, ובניה עצמית
מחודשת במהירות בזק.
יודעת דברים שהיא לא אמורה לדעת, לא יודעת דברים
שהיא כן אמורה לדעת.
היא עושה פילים מזבובים, וזבובים מפילים. בדרך כלל
בעיתויים הלא נכונים.
מאוד תמימה , אבל מאוד חשדנית .
מחכה תמיד שיגיע שינוי, אבל קופאת במקום וקשה לה
כשהוא באמת מגיע.
בת-אדם מורכב.
(לפעמים הייתה רוצה להיות אחת מהבובות להרכבה
בביצי הפתעה, כי הן הרבה פחות מורכבות ממנה. )

אחרי נפילות , היא משתדלת  לשקם את עצמה בדרכים
פרמיטיביות:
לנפץ מראות, לחטא פצעים, לכסות את העיניים. להפסיק
עם אוכל לשבוע שבועיים, רק כדי להתחזק. לקרוע
תמונות, לגזור קצוות של שיער מפוצל, למרוח חומר מר
על הציפורניים, ולכרסם בכל זאת. לשמוע הרבה מוזיקה
עם מילים עמוקות- ולא להקשיב באמת. להמציא חוקים
טיפשיים, ולא לעמוד בהם. לפתוח לוח סיאנס, לכבות את
האורות. ולהתחרט. לדבר עם אלוהים בדרך הביתה, ובשער
של הבית- להבין שהוא לא קיים. לצייר , לקמט ולזרוק.
להתחיל לקרוא ספר, ולהרדם. עליסה זו אני


וקצת פרטים יבשים:
בוגרת מגמת תיאטרון וגם כימיה (עד היום לא הצליחה
לפענח את הקשר המיסתורי בין השניים).
עד לא מזמן הייתה תחת פיקודו ( לא הישיר ) של גבי
אשכנזי..
התחילה כמדריכת מוד"ש..אח"כ קצינה - לא במוד"ש,אלא
בהנדסה קרבית (איך שדברים מתגלגלים...) ולבסוף
השתחררה.
ב2010 טסה לשמונה חודשים של "ניקוי ראש" כללי בדרום
ומרכז אמריקה ומיד לאחר מכן החלה לימודי משפטים
ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים.
במקור מיישוב קטן בדרום, אחת משלוש אחיות, בעלת כלב
בוקסר, אקווריום ענקי ובריכת דגים (עדיין לא ברור
איך זה מסתדר עם העובדה שיש לה פחד לא מוסבר מדגים).



הדף עבר "ניקוי כללי"
הרבה נכנס לארכיון.
פשוט כאב לי מדי להתחיל הכל מחדש.

עשו טובה לי ולכם , סדרו את היצירות לפי זמן פרסומן.

הייתי רוצה להאמין שהדברים השתבחו עם השנים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
דיאלוג
נכנסת לאוטובוס, רק מקום פנוי אחד.
-"אפשר לשבת"? אני שואלת
-"בטח"
"תודה, הרגליים שלי הורגות אותי"
(והוא מסתכל לי על החזה...)

דיאלוג
- "שוב את?"
-שתיקה.
-"למה את לא עונה?"
-"ילדה יפה, מה את עושה באמצע החורף, באמצע הלילה, באמצע
הכביש?"

היא נכנסת , ממלמלת כמה מילים , שואלת אם האכלתי את הילד. אני
עונה לה בציניות שלא, ושחשבתי שיהיה נחמד אם נשחק קצת ב"יום
כיפור" , אבל אותה זה לא מצחיק.

היכולת שלנו להיות מיוחדים, כבולה למסוגלות שלנו להבין שאנו
אכן כאלה. היינו רוצים לעוף גבוה, להתחזק, להיות חכמים יותר,
יפים יותר, מיוחדים יותר ועם זאת, אחד החששות הגדולים ביותר
שלנו הוא שמא נהיה שונים מדי, הזויים מדי ואולי לא מספיק
שפויים.

קשה לך לגעת במישהי מבלי לחשוב שאולי היא פוחדת, שאולי היא
נרתעת ממך. שהיא נגעלת. שאולי אתה אונס בפעם השנייה בחיים שלך.
הייתה לי חברה אחת מאז, והיא לא ידעה על ליאור, אבל במוקדם או
במאוחר היא הבינה שמשהו לא בסדר. וכמו כולם, גם היא עזבה.

ארצישראל
"ראית פעם את גבול מצרים?" הוא שואל אותי. לא נעים לי להגיד
שאף פעם לא הייתי בסיני, אבל גם זו סוג של דרך להכיר את הגבול
בפעם הראשונה.
אורי מכיר כל פינה בחור הנאלח הזה, והוא נעלב כשאני קוראת לו
חור נאלח. עוברים איזה צומת וכמה ישובים, ואפשר ממש לראות את
עזה

שואה מתרחשת בקצה השני של העולם, ולא מתחשק לי להיות חסיד
אומות עולם. אני אמשיך לסובב עוד פאה ועוד פאה בקובייה הנוראה
והצבעונית להפליא הזו. בא לי לעוף גבוה לאן שרק אני יכול,
ולעזאזל עם כל העולם הזה.

ואם תשאלו אותנו, אותי ואת אחי, לא נדע להגיד אם יש אטום או
אין. זה כמו לשאול ילד את מי אתה אוהב יותר- את אמא או את אבא?
אם תשאלו אותנו זה יזכיר לנו את הילדות בבית, שניה לפני
שקורעים את העטיפה של העיתון ורבים מי יקבל את הספורט.

אני רוצה לסתור את כל המעשיות ששמעתי לאחרונה ולספר לכם -
שבשניה לפני שאתה מת, לא עובר לך כלום בראש. אתה לא רואה את כל
חייך עוברים לנגד עינייך, אהבת חייך לא מופיעה פתאום לבושה
בלבן, ואתה לא מתחיל להאמין באלוהים.

ואת תשאלי אם פגשתי בחורות אחרות. ואני ארצה להשמע ציני ואגיד
לך שלא פגשתי בחורות (לא יהודיות לפחות).
עזה מרגשת אותי, ואת כבר לא.

כמו ההרגשה כשאתה מחכה בתור למגלשות בפארק מים. אתה מסתכל למטה
ורואה את התור הארוך ואז מסתכל למעלה לראות כמה עוד נשאר. ואתה
קצת רטוב, והאף שלך נוזל, ויש לך כאב בטן, כי אתה קצת מפחד
להתגלש. וההרגשה הזו לא נעלמת...


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביקורת
וזה לרצות לעשות כמו
ולהעתיק הצלחה

אישה אחרת
שאני בכלל לא מכירה
שולחת לי מכתבים מעיר
זרה

שואה
בתוך יער אינסוף
עצים חיים לגובה
הזאבים
מחכים
לטרף.

מישהו כבר המציא את הגלגל לפניך
וכל שנותר לך זה להסתובב איתו
לגלגל עוד סיגריה

אין דיבורים
בלילות ריקים,
יש מעט אלכוהול
ונערות מיוסרות על הבר

שואה
נראה שהזדקנו כמעט
במאה שנים
לפחות.

ארספואטיקה
אספר בפשטות על אותם רגעים
שהייתי רוצה למחזר
כפיסת נייר במפעל
שעומד להסגר

מגלגלים עוד סיגריית שפיות אחרונה
ואני אלפי מחשבות מאיתם.

ייסורים
אנא, הפוך אותי לאנושית
ואותם,
לבני אלמוות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
מתיימרת להיות אמיתית, אך נאלצת לשחק תפקיד של נורמלית בהצגה
שכולם בה משוגעים. אני רוצה להאמין, שאתה לא אחד מהמשוגעים
האלו, ואתה כאן צריך ללמד אותי איך להיות אני.

אין לי עוד צורך במילים מרגשות ונוגעות


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סידרה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
על קאנווס
אל היצירה

רישום
אל היצירה




אל הארכיון האישי (150 יצירות מאורכבות)
אפשר לבצע השתלת
כליה על גראס?


תרומה לבמה





יוצר מס' 7393. בבמה מאז 3/11/01 19:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעליסה מורנו
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה