"טיפשי לצטט את עצמך".
                 עליסה מורנו



" כתבת את שיריך כדי לעשות רושם
ועכשיו אתה מנסה להרשים
כשאתה קורע אותם.
זה דרמאטי מדי, מיותר, לא נחוץ,
אתה מייחס להם חשיבות
באותה מידה יכולת
לפרסם אותם בספר, אפילו
לזכות בקצת מוניטין;
העולם היה נראה אותו דבר."
(חנוך לוין- מתוך "הילד חולם")

עליסה,
אחרי שהות של כתשע שנים בבמה, החליטה שהיא חייבת
לכתוב משהו על עצמה
אבל לא ממש יודעת מה.
היא מאמינה שהיא פרדוקס מהלך,
אנטיתזה גמורה של עצמה וטוענת שאם היא לא מבינה את
עצמה אחרים לעולם לא יבינו.
בתוך תוכה כבר מחכה שמישהו ימצא סתירה לטענות
המופרכות שלה.
אוהבת לכתוב בגוף שלישי, או שני, ומרגישה מאוד
חשופה
לכתוב בגוף ראשון.
לעומת זאת, בכל פעם שהיא מעיזה להשתמש בפעלים בגוף
ראשון או במילה  אני, היא מרגישה מאוד אמיצה לכמה
רגעים.  כשיש לה כאבי בטן חזקים, היא חייבת לכתוב,
כדי להוציא הכל החוצה.

עליסה אוהבת:
לקרוא אחרים (מנסה למצוא בכל דבר משמעויות נסתרות).
מספרים מיוחדים ותופעות טבע מוזרות . זריחות,
שקיעות, ירח מלא.מוזיקה שגורמת לה לדפיקות לב
מהירות. אוהבת שגרה, אבל חושבת ששגרע זה רע. שנינות.
לבבות דקל שלמים מקופסת שימורים, ושוקולד לבן.לילות
לבנים . הייניקן מבקבוק, ולא מהחבית. צירופי מקרים
מוזרים. תאטרון. אנשים שלא שופטים אותה. את הרעיון
שצריך לכתוב פה בגוף שלישי.

עליסה לא אוהבת:
את זה שהיא לא מפסיקה לחשוב לרגע (מאוד מטריד
כשמנסים להרדם). להעריץ אנשים, אבל מעריכה הרבה מהם
(במיוחד את אבא ואמא). לילות נטולי חלומות. לגלות
שהיא לא מה שהיא חשבה שהיא. להתקע באמצע הכתיבה.
כשמסתכלים עליה ישירות בעיניים. התקפי חרדה ובכי.
מראות. שעונים. כשלא מבינים אותה, וכשנוטרים טינה.
קטנוניות.

דברים עצובים מעציבים אותה
דברים שמחים משמחים אותה.
לפעמים זה קורה להיפך.
כשצובטים אותה היא נצבטת ,
שפוגעים בה, היא נפגעת,
כשיורקים עליה, היא נרטבת (בלע)
כשלוקחים לה ביס מהסנדויץ' היא זורקת אותו מיד.
ביקורתית , וצינית עד מוות.
מתמכרת לדברים מהר, ובעיקר מכורה להרגלים שלה.
סקרנית, בעלת נטיות להרס עצמי טוטאלי, ובניה עצמית
מחודשת במהירות בזק.
יודעת דברים שהיא לא אמורה לדעת, לא יודעת דברים
שהיא כן אמורה לדעת.
היא עושה פילים מזבובים, וזבובים מפילים. בדרך כלל
בעיתויים הלא נכונים.
מאוד תמימה , אבל מאוד חשדנית .
מחכה תמיד שיגיע שינוי, אבל קופאת במקום וקשה לה
כשהוא באמת מגיע.
בת-אדם מורכב.
(לפעמים הייתה רוצה להיות אחת מהבובות להרכבה
בביצי הפתעה, כי הן הרבה פחות מורכבות ממנה. )

אחרי נפילות , היא משתדלת  לשקם את עצמה בדרכים
פרמיטיביות:
לנפץ מראות, לחטא פצעים, לכסות את העיניים. להפסיק
עם אוכל לשבוע שבועיים, רק כדי להתחזק. לקרוע
תמונות, לגזור קצוות של שיער מפוצל, למרוח חומר מר
על הציפורניים, ולכרסם בכל זאת. לשמוע הרבה מוזיקה
עם מילים עמוקות- ולא להקשיב באמת. להמציא חוקים
טיפשיים, ולא לעמוד בהם. לפתוח לוח סיאנס, לכבות את
האורות. ולהתחרט. לדבר עם אלוהים בדרך הביתה, ובשער
של הבית- להבין שהוא לא קיים. לצייר , לקמט ולזרוק.
להתחיל לקרוא ספר, ולהרדם. עליסה זו אני


וקצת פרטים יבשים:
בוגרת מגמת תיאטרון וגם כימיה (עד היום לא הצליחה
לפענח את הקשר המיסתורי בין השניים).
עד לא מזמן הייתה תחת פיקודו ( לא הישיר ) של גבי
אשכנזי..
התחילה כמדריכת מוד"ש..אח"כ קצינה - לא במוד"ש,אלא
בהנדסה קרבית (איך שדברים מתגלגלים...) ולבסוף
השתחררה.
ב2010 טסה לשמונה חודשים של "ניקוי ראש" כללי בדרום
ומרכז אמריקה ומיד לאחר מכן החלה לימודי משפטים
ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים.
במקור מיישוב קטן בדרום, אחת משלוש אחיות, בעלת כלב
בוקסר, אקווריום ענקי ובריכת דגים (עדיין לא ברור
איך זה מסתדר עם העובדה שיש לה פחד לא מוסבר מדגים).



הדף עבר "ניקוי כללי"
הרבה נכנס לארכיון.
פשוט כאב לי מדי להתחיל הכל מחדש.
עשו טובה לי ולכם , סדרו את היצירות לפי זמן פרסומן.

הייתי רוצה להאמין שהדברים השתבחו עם השנים.

אוטובוס דיאלוג נכנסת לאוטובוס, רק מקום פנוי אחד. -"אפשר לשבת"? אני שואלת -"בטח" "תודה, הרגליים שלי הורגות אותי" (והוא מסתכל לי על החזה...)

אומנות זה ביקורת וזה לרצות לעשות כמו ולהעתיק הצלחה

להיות נורמלית ביקורתי מתיימרת להיות אמיתית, אך נאלצת לשחק תפקיד של נורמלית בהצגה שכולם בה משוגעים. אני רוצה להאמין, שאתה לא אחד מהמשוגעים האלו, ואתה כאן צריך ללמד אותי איך להיות אני.

''גן הזבל'' של אבא סידרה

SMOKE על קאנווס

Somthing funny for You רישום