|
ואם תתרגזו, אל תעשו שום דבר פזיז, כמו לנתק אותו מהמכונות, כי
68 מומר לתוך הרגל - זה לא דבר נעים.
|
"ירושלים של זהב" מתנגן ברקע, חוץ מנגינת הפסנת כמעט אין רחש.
זה מוזר עד כמה השיר הזה נצחי, לפני 60 שנה אני ישבתי, בבית
אבות בדיוק כמו זה, והקשבתי לאחי מנגן את "ירושלים של זהב"
לקשישים חולים.
|
כל ילד קטן חולם בלדותו לנהל מלאכה, להיות מלך או מלכה,
והקווילבר שהציע את המשחק ככל הנראה מעולם לא נפרד מהילד בו,
אף אחד מהם לא נפרד. הם החליטו להפוך את המקום למשהו קצת יותר
דומה לבית, והחלו במלאכה.
|
ללא שום כח להתווכח, הולכת לצד השני של הכיתה, מתקבלת בנשיקות
ובורחת כל עוד נפשה בה.
היא איבדה את החיים שלה עם הצמיד.
|
"מה את, מפגרת? אמרתי לך לעוף מפה" הוא הרגיש שהוא מתחיל
להתעצבן. הילדה המטורפת המשיכה לבחון אותו.
|
היא גם חתכה את הידיים שלה, בשביל הפוזה.
והיא גם תמות בשבילה, בשביל הפוזה.
ואת הרי מיוחדת, אלכס, הכי מיוחדת שבעולם. הם כולם אותו דבר
כמו רובוטים. אז אם את עושה פוזות, את כבר לא מיוחדת. את כמו
כולם.
|
מי המטומטם שהפך אותה מאושרת? מאושרת עד כדי כך שהרס את החיוך
שלה? החלטתי בליבי לצאת למסע- החלטתי שאני הולך לגרום לה
להיות אומללה, כך החיוך הזה ישוב ויופיע רק כשהיא תהיה שמחה
באמת, כמו שצריך להיות.
|
אתה יודע יותר טוב
ממני
חלשה
חבקני
|
נקח דוגמא משייקספיר,
נמות מאהבה,
יוליה ויוליה
בואי נתמסר לתאווה
|
ונראה שאתמול
לא קרה כאן דבר
וליבי לא נקרע
ותוכי לא נשבר
|
I really believed you, I really did
I lived just for you, I didn't even had to eat
|
אני כותבת כדי להוציא את הכאב,
אומרים לי לשמור את השירים.
אני כותבת כדי לאחות את הלב,
ואח"כ קורעת לגזרים.
|
אני לא זוכרת מתי צחקתי פעם אחרונה,
גם לא זוכרת מתי בכיתי.
|
הוא שר על זה,
למה לא הבין שמה שקרה זה עוד משהו בדרך?
כיצד זה שכאב לו והוא לא חיכה,
ועכשיו על קברו עוד מישהו יניח פרח.
|
הוא מחפש-
פה, ושם, קרוב, רחוק.
והוא מוצא אותה,
מריח אותו ריח מתוק.
|
אני רוצה לזרוק הכל מהחלון,
לעצום עיניים, לאטום אזניים, ולישון ולישון!
לפתוח בקבוק, לשתות ישר מהפיה,
לא יגיע היום שבו תעיר אותי פיה...
|
מוות, דמעות, בכי כאב,
למה אף אחד לא חושב על מה שהוא כותב?
|
בעיקשות עיוורת נלחמת, ולא ויתרת.
בראותך את עלי הכותרת היפים, לא ויתרת.
|
להתראות, אהוב,
להתראות, שטן,
עד מחר, חמוד,
אהוב שלי, קטן.
|
והטלפון - הוא בכל זאת לא יצלצל
והצלצול - הוא בכל זאת לא יגיע
ושוב, שוב לא שמתי לב
שכחול מצטייר ברקיע.
|
היד הענקית כבר לא זורקת עלי אוכל, ואני צריכה להתחנן
אני מתחילה לשרוק, ולדפוק את דפנות התא
להתחנן לקצת תשומת לב, להביט בה שעות ארוכות
היא כל הזמן ישנה ומתעצבנת כי אני מעירה אותה.
|
"היה מכות, אריק נדקר" הוא אומר לי פתאום, כבדרך אגב "צריך
לבקר אותו בבית החולים".
|
כשמתים לא קר, אלא חם,
והחושך כ"כ יפה ומושלם.
היא עפה על כנפי מלאכים,
להתראות עולם, ככה הולכים.
|
|
|
Yes, but apart
from that, Mrs.
Lincoln, how
was the play?
An amused
writer |
|
