|
כל הזמן אותו סיפור.
היא באה.
הוא מחייך.
מושיט יד.
מוביל אותה.
מבטיח.
שוב מחייך.
והיא. טיפשה. נו, מה אפשר לומר.
|
במטר הראשון
הופעת מולי
כמו תפרחת של פרח רענן
כמו ניצנים של עץ אביבי.
|
במרתף התענוגות שלך,
קשורה בחבליך
נתונה לחסדיך
|
מוצצת ממני עד הטיפה האחרונה
רוח של שמחה
חשק לחיות
רצון לראות.
|
גיטרה עזובה בצד מעלה אבק.
על החול הרך והמלוכלך ישנה תחושת נינוחות
עד כדי מחנק.
סיגריה דלוקה
ועקבות ישנים מתכסים בחול ורוח קרה.
|
בגן בטון
צומחות מפלצות בנויות לגובה
משקפות שמיים שלא נראה לעולם
|
הם התעללו
הם היכו
הם קיללו והשפילו
הם מחקו אותה
הם מחקו את זהותה
|
זו אני העומדת לצידך
זו אני הנושפת רוח חמימה באוזנך...
אתה נעמד מולי ומסתכל דרכי.
|
מציירת את דמותך חצי ריקה
ללא פנים או רגליים
רק צללית בחשכה...
|
היא נפתחת לקראתו
והוא נופל לתהומה.
היא אוהבת אותו
והוא מנצל אותה.
|
עיניים מביטות
עיניים שורפות
עיניים חודרות
עיניים בוחנות
חשה במבטים נשלחים כמו סכינים
|
לא מגיע לך דבר!!
ואת תמשיכי לצעוד לבד על כביש קר ומנוכר!
קדימה תמימה קטנה!
|
דמעות מתינוקת כחולת עיניים
מזכירות תקופה מתוקה של תום
מעשן סיגריה, שותה, שותק
ויודע שנותרת יתום.
|
אולי ניצוץ שמחה שיראה שאין זה הסוף.
אולי דבר מה שיחזיר לה אוויר לריאות,
ויחדיר נשמה לגופה.
חסרת חיים אבל לא מתה.
|
|
|
"קארין איי"
כן
"קארין איי"
כן!!! זה
טוב!!!
"קארין איי"
אהההה...
עוד!
"קארין איי"
כן! כן!
"קארין איי"
בדיוק שם!
מממממ...
"קארין איי"
כן! כן! כן!
אל תפסיקי!!!
גנדי מאונן
בקברו על תמונות
של יגאל עמיר
מחובק עם כהנה. |
|
